והנה לפענ"ד דבר חדש בהך דנחלקו הב"י ורמ"א אם מותר להיות שני מוהלים נלפענ"ד דהנה מילה דוחה שבת והיינו משום דעשה דמילה דוחה ואף דשבת עשה ולא תעשה גם ל"ת שיש בה כרת הא מילה נכרתה עליו י"ג בריתות וחמור ולפ"ז הא בעינן בעידנא ואם יעשה עוד אחר א"כ לא נגמר המצוה ולא הוה בעידנא אך לשיטת הרנב"ר הובא בנימוק"י פרק שני דב"מ דהכשר מצוה שאי אפשר בלעדו הוה בעידנא א"כ גם כאן הכשר מצוה היא ודוחה מילה ובזה נלפענ"ד דאם נשאר ציצין המעכבים שוב אסור ולא שייך בעידנא דהא לא הוה הכשר מצוה דאטו לא היה יכול למול שלא יצטרך לחזור אחר כך על ציצין ולכך ענוש כרת איברא דלפ"ז מה פריך הש"ס לימא ליה אנא פלגא דמצוה עבדא אתון פלגא דמצוה עבדי וקשה מ"מ לא גמר המצוה ושוב הוה ענוש כרת אמנם נראה דהכי הכוונה כיון דעכ"פ בשעה שהתחיל לעשות ברשות עשה דסבור היה שימול כולו ולא יצטרך לחזור אף שאירע אח"כ לו שוגג ולא גמר כל המצוה עכ"פ חיוב כרת לא שייך דהא נכנס ברשות והוה עכ"פ טעה בדבר מצוה אף שלא עשה מצוה בשלימות לא מחוייב כרת:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ז׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.