שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ז׳

נתתי לבי להבין בשבת ויו"ט שהעולם מתירין שני מוהלים כמ"ש רמ"א איך הדין אם הפורע צריך למצוץ או דלמא דיכולין לחלק המציצה לאחר והנה בספר חכמת אדם ביו"ד הלכות מילה כתב בפשיטות דאותו שפורע יש למצוץ ולא כתב שום טעם. ולפענ"ד זה אינו ומקודם אברר אם המציצה שייך למצות מילה או שאינו שייך למילה כלל והנה בשבת דף קל"ג אמרו אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומקשה פשיטא מדקא מחללין עליו שבתא סכנה הוא והיא תמוה דמה קושיא הא מילה דוחה שבת מקרא ולשיטת התשב"ץ ח"ב סי' ל"ח הותרה מילה וכ"כ בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' של"א ואף לפמ"ש ביד שאול סי' רס"ו דאינו רק דחויה אבל עכ"פ דחי שבת ואם כן היאך מוכח דהוא סכנה אף בלי סכנה מותר דהיא מצות מילה והרי חיתוך ודאי אין בו סכנה אם לא יחתוך ואפ"ה מצות מילה דוחה שבת וא"כ גם מציצה מותר לחלל אף שאינו סכנה וע"כ דמציצה לא שייך למצות מילה ורק משום סכנתא הוא דמותר לחלל את השבת וזה לדעתי דקראו חז"ל אומן דמילה מקרי מוהל אבל המציצה הוא כמו רופא אומן. איברא דלפ"ז צריך ביאור דהרי הרז"ה והרמב"ן נחלקו אם נשתפך חמימי דאחר מילה דדעת הרז"ה דתדחה מילה דהא נצרך לחלל שבת אח"כ אף דפיקוח נפש הוא מכל מקום כל שתדחה מילה לא נצטרך לחלל אם כן לפ"ז מציצה שאינו ממצות מילה למה לא ידחה מילה בשביל חילול שבת מהמציצה. אמנם נראה דהרי הרשב"א הביא ראיה להרז"ה מהא דאמרו לא ישחוט אלא א"כ יש לו דקר נעוץ מבעוד יום וקשה הא מודים ב"ש אם שחט שיחפור בדקר ויכסה וקשה אם כן למה לא נשחוט משום שמחת יו"ט ואח"כ מה שיחפור בדקר ויכסה מותר משום מצות כיסוי וע"כ דאינו דוחה וכתב הר"ן פר"א דמילה שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבועה כמו מילה ודבריו סתומים ולפענ"ד אולי יש להעמיס בדברי הר"ן דשאני מצות כיסוי שאינו רק מקרה שלא היה לו מוכן מבעוד יום אבל אינו שייך לשחיטה וגם השחיט' בעצמה אינה מצוה קבועה דוקא ביו"ט שרק מקרה אירע ששחט ביו"ט אבל מצות מילה בשבת הוא מצוה קבוע והחמין שצריך אחריו הוא נודע שעל ידי שמלין צריכין לחמין לרפא התינוק מהחלי המילה ואם כן גם זה מצורכי מילה הוא ומילה דחי שבת ומעתה גם מציצה שייך למצות מילה ומצרכי מילה הוא ושרי ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ט"ז מה שהאריך בדברי הר"ן. ולפמ"ש אתי שפיר דברי הר"ן ול"ש מצות כיסוי למצות חמין לצורך התינוק וכמ"ש ודו"ק. ומעתה לאחר שביארתי דמציצה אינו שייך למצות מילה רק דצרכי מילה הוא א"כ הדבר ברור דלא שייך כאן מחלוקת הב"י והרמ"א כיון דזה משום סכנתא למה לא יעשה אחר ואטו אספלנית וכמון ששוחקין בשבת במילה אטו צריך לעשות המוהל דוקא פשיטא דאחר עושה וא"כ גם מציצה יכול לעשותו וכל מי שיוכל למצוץ יהיה מוצץ בשביל פיקוח נפש וז"ב כשמש. וראיתי בישועת יעקב סי' של"א שגם הוא העלה כן אבל לא כתב שום טעם ולפמ"ש אתי שפיר הדבר בטעם ברור ובישועת יעקב שם ראיתי תימה שכתב שם דמצות מילה הותרה ועבודה לא הותרה ואזיל בתר איפכא דעבודה המפורש ביומא דף מ"ו דהותרה ובמילה אף שהתשב"ץ כ' דהותר' אבל כבר כתבתי דמכל הפוסקים נראה דאינו רק דחויה וכמ"ש ביד שאול. ומדי דברי זכור אזכור מה דאמרו בשבת שם מהו דתימא דם מפקיד פקיד קמ"ל דחבורי מחבר והרי בכתובות אבעיא לה בדף ה' אי דם מפקד פקיד או חבורי מחבר והרי ר"פ אמר בפשיטות דחבורי מחבר ועיין בתוספות כתובות שם דמדמה הך דם דבתולי' לדם מילה וא"כ למה שם הוה איבעיא ובאמת רב פפא ס"ל בכתובות דף ז' דבשבת אסור והיינו משום חבורה אבל אנן קי"ל דמותר ואין בו משום חובל וכן קי"ל באו"ח סי' ר"פ וקשה הא חבורי מחבר מיהו י"ל דשם מטעם דרוב בקיאין בהטייה אבל זה אינו דהא חזינן דמוציא דם ואפ"ה מותר ואולי משום דמקלקל הוא אצל פתח והו"ל דבר שאינו מתכוין ומקלקל וצ"ע בזה. ולפענ"ד מה דאמרו במשנה עושין כל צרכי מילה היינו מה שמוצצין ואספלנית וכמון וכדומה זה אינו ממצות מילה רק צרכי מילה ומה דפריך הש"ס כל צרכי מילה לאתויי מאי ולא אמרו דמציצה ואספלנית זה מקרי צרכי מילה היינו משום כל צרכי מילה כל לאתויי מאי והו"ל לומר עושין צרכי מילה וע"ז אמר לרבות ציצין המעכבין וגם זה אינו נקרא מצות מילה רק צרכי מילה דהוא סוף למצות מילה כנלפענ"ד: