שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ס״ז (ב׳)

נסתפקתי במי שאכל ודרכו לשתות אחר הברכת מזון משקה שיהיה כוס של ברהמ"ז וגם בבקר מניח הקאפע על כוס ברהמ"ז וקרה ששתה הקאפע ובטרם בירך ברכה אחרונה נסתפק אם כבר בירך ברהמ"ז או לא ואם לא בירך ושתה בתוך האכילה שוב א"צ לברך ברכה אחרונה ומה לעשות ומקום הספק דאף דספק שאר ברכות הוא דרבנן וא"צ לברך מ"מ כיון דכתב המג"א בשם מהר"ש חיין דבהמ"ז כל שספק אם בירך צריך לברך אף ברכה רביעית שהוא בודאי דרבנן מטעם שלא יהיה זלזול לדרבנן אם קרה כאחת ולפ"ז גם כאן כיון שבהמ"ז בירך שנית שספק בהמ"ז מה"ת ואם כן גם הספק דרבנן אם נימא שלא לברך אז יהיה זלזול או דלמא דלא דמי דשם הספק שוה לדאורייתא ודרבנן דכל שמברך השלשה ברכות הראשונות שהם דאורייתא ואתה מברך מספק שמא לא בירך עדיין א"כ אי אפשר שבירך ברכה רביעית ואם נימא דלא יברך יהיה זלזול אבל כאן הוא להיפך דכל שמברך בהמ"ז הוא מחשב שלא בירך עדיין ואם כן שוב לא צריך לברך ברכה אחרונה על הקאפע שעדיין היא בתוך אכילה ולא שייך זלזול דאמרינן דמחשבינן שלא בירך וגם יש לומר דהוה תרתי דסתרי וצ"ע בזה כי אני כותב בספר בלי עיון. ועוד יש לעיין דהנה בספק ברכה אף דהיא דרבנן מ"מ אתחזיק חיובא דכבר אכל או שתה דבר שנתחייב בברכה ועיין כו"פ סי' ס"ט ובשעה"מ אבל כאן הא אם היה בתוך אכילה לא אתחזיק חיוב והוה ספק דרבנן גרידא ודו"ק: