שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ס״ב (ב׳)

הנה הב"י מקשה למה כתב הטור בשם הרא"ש והלא היא משנה מפורשת אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודים שאין קיים הרי אלו ינשאו ולפענ"ד נראה דהנה הח"מ הקשה הא להרמב"ם הו"ל הכחשה בחקירות והעדות בטל וכתב הב"ש דבעדות אשה הואיל ועד אחד סגי א"כ עכ"פ אחד אומר אמת שאינו חי וסגי בזה ע"ש ובזה נראה לפענ"ד דזה דוקא בעדים אבל בצרות כיון שאין אחת מעידה לחברתה וכיון דאנן לא ידענו איזה מהן אומרת אמת אם כן שוב הו"ל הכחשה בחקירות וא"ל דעכ"פ אחת אומרת מת דא"כ תנשא חברתה בעדות זו ואנן לא ידענו מנו שוב אין נאמנות וזה סברת ר"מ ור"י ור"ש אומרים דכל הטעם דאין צרות נאמנות היא משום דשונאת אם כן זה שייך אם היתה אומרת אחת לא מת אבל כיון ששניהם אומרות שאינו חי אם כן ע"כ דנאמר ששתיהם משקרות וכל אחת רוצה להכשיל חברתה והרי כל ששתיהן יודעות שמת את מי תכשיל וע"כ שאומרים אמת ולפ"ז ממשנה אין ראיה דבמשנה ודאי לא שייך הכחשה בחקירות דהא באמת הב"ש כתב עוד דכאן לא מקרי הכחשה בחקירות כיון דמת אין העד מדקדק לדעת הסבה שמת ובאמת זה דחוק לומר דהעד לא ידקדק כל שכוון להעיד ודאי יודע איך מת. אך לפענ"ד נראה דזה דוקא בעדות כשרים בודאי שייך הכחשה בחקירות דהא הוה תורת עדות ואף דגם עד אחד כשר בזה היינו משום עגונה אחשביה רבנן גם עד אחד שיהי' עליו תורת עדות כשני עדים אבל נשים ובפרט צרות דאי אפשר לומר שיהי' תורת עדות רק משום עגונה הקילו אם כן לא שייך הכחשה בחקירות דאטו תורת עדות ע"ז ורק דמהמנינן להו דבעגונה הקלו ואם כן גם מה דמכחישין זה את זה לא שייך לומר הכחשה בחקירות וז"ב. ומעתה בנשים ודאי דמהמני כל ששתיהן אמרו שעכ"פ לא חי אבל בעדות בודאי כל שיש הכחשה הוה הכחשה בחקירות ולכך הוצרך הרא"ש לחדש דכאן ל"צ רק עד אחד וכמ"ש ודו"ק: