שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן נ״ו (ב׳)

מכתבו הגיעני אשר כתב בהא דאמרו במנחות דף צ"ג לענין סמיכה ותנופה שאם לא סמך ולא הניף כאילו לא כפר וכפר ובסמיכה פסק הרמב"ם כן פ"ג ממעה"ק ולענין תנופה השמיטו רבינו וע"ז כתב דסמך על הת"כ פ' מצורע פ"ד הלכה ה' הנה גם שם גרס הק"א כאילו לא כיפר וכיפר גם מ"ש דהתוס' במנחות דף צ"ג הקשו על ש"ס זבחים דלמה לא הביאו מתנופה ודחיק ליה תירוצו של התוס' וע"כ סמך על גירסת הת"כ הנה כבר כתבתי דבתו"כ ג"כ מגיה הק"א דר"ל כאילו לא כיפר וכיפר. הן אמת דדברי הק"א בפירושו תמוה דמ"ש דבזבחים מפרש דלא כפר קמי שמיא באמת מפרש כן הש"ס לענין סמיכה ולענין תנופה לא מפרש כן והתוס' במנחות הקשו דלמה לא הביא הש"ס ראיה מתנופה דשם לא אפשר לפרש כפירוש הראשון וכתבו דיש לפרש לא הונף מחיים ע"ש ועכ"פ אי אפשר לומר בענין אחר. ומ"ש עוד דבמנחות פליג ר"ע וריב"נ לענין מתנות הראש וי"ל דמה דס"ל להש"ס בתנופה כאילו לא כיפר וכיפר אתי כריב"נ דכמו דס"ל במתנת הראש אף דכתיב לכפר אפ"ה הוה שירי מצוה וכיפר ה"ה בתנופה אבל הרמב"ם דפסק כר"ע ממילא גם בתנופה אינו מכפר אינו נכון דהוא סתם גמרא דתנופה אינו מעכב ועיין יומא דף ה' דאמר ר"י דפליגי בסמיכה ורנב"י אמר דפליגו בתנופה וכתבו התוס' ישינים דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וע"כ דגרסינן בת"כ גבי תנופה גם כן לא כיפר וכיפר וגם לענין סמיכה כפי הנראה היה הגירסא בתו"כ פ' ויקרא פרשה ג' היו"ד כאילו לא כיפר והת"כ הגיה כאילו לא כיפר וכיפר ע"ש ובילקוט פ' ויקרא מצאתי שהיה הגירסא בזבחים ויומא כאלו לא כיפר ולא כתיב וכיפר וזה בודאי ט"ס וע"כ הנכון שהרמב"ם סמך עצמו על מ"ש בפ"ג ממעה"ק שלענין דינא לא נ"מ שהרי כיפר באמת: ובדרך אגב אומר מה שנשאלתי מהרב המאוה"ג מוה' מנחם נחום נ"י אבד"ק סכאטשיב בשנת תרכ"ד יום ג' אמור בהא דאמרו במנחות דף ק' אבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר קסבר לילה אין מחוסר זמן ופירש"י לכך מקדש לי' כ"ש להקומץ אלא שאין עבודת הלילה כשרה ולפ"ז למאן דפסק דלילה מחוסר זמן ליתא למתניתא דר' אבין ולפ"ז יקשה לרבינו דפסק פרק ג' ממחוסרי כפרה ה"ד דלילה מחוסר זמן ופסק בפ"ג מפהמ"ק הלכה כ"א כהך דר' אבין וא"כ סתרי אהדדי. והנה יפה הקשה ויגעתי ולא מצאתי מי שיתעורר בזה ובאמת דרבינו פסק דלילה מחוסר זמן ואעתיק מ"ש על הגליון הרמב"ם פ"ז מבכורות הלכה י"ג על מ"ש הכ"מ דבזבחים אמרו ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וא"י למה השמיטו רבינו וכתבתי על הגליון בזה"ל הוא בזבחים דף י"ב ועיין פ"ג ממח"כ הלכה ד' דרבינו פסק דלילה מחוסר זמן וכ"כ פ"ב מחגיגה הלכה ה' ועיין לח"מ שם ולכך השמיט רבינו ובזבחים שם קאי אליבא דמ"ד דלילה אין מחוסר זמן כמ"ש התוס' שם וגם העין משפט שם שגה בזה וצע"ג עכ"ל שם עה"ג. ועכ"פ קושיתו חמורה והנראה בזה דהנה בחגיגה דף ט' אמר ר"פ לדברי האומר לילה מחוסר זמן והקשה הט"א דהא ר"פ בעצמו אמר בזבחים דף י"ב לילה לאו מחוסר זמן וכתב לחלק דבאמת לילה לאו מחוסר זמן והיינו דחשבינן לילה כמאן דליתא ולא הוה דיחוי כיון דלילה טפילה ליום וכיון דביום חזי להקרבה אמרינן דהלילה כמאן דליתא ואינו חשוב דיחוי אבל לגבי ראה ב' בלילה מכל מקום לא יצא לשעה שראויה לקרבן ואי אפשר לומר דחשבת לילה כמאן דליתא דא"כ לא שייך שיביא ב' קרבנות ואינו טפילה ליום ע"ש ולפ"ז כאן גם כן באמת לילה מחוסר זמן רק לענין זה חשבינן לילה כמאן דליתא וטפלה ליום ולכך מקדש הקומץ אמנם לפ"ז שוב יקשה דהו"ל לרבינו להביא הך דנכנס לדיר להתעשר דע"ז אמר ר"פ דלילה לאו מחוסר זמן וגם הרמב"ם ביאר בפ"ג מפהמ"ק הנ"ל דכ"ש מקדשין שלא בזמנן ולפמ"ש הט"א בכה"ג לא שייך שלא בזמנן דהלילה טפלה ליום ולא מקרי שלא בזמנן לזה. אמנם העיקר נראה דאין התחלה לקושיא דלא שפיל למסקנת הגמ' דאח"כ הקשה הא ימים מחוסרין זמן כי מטי ליליא דבי שמשי לקדוש ולפסול וכו' מר זוטרא אמר אפילו תימא בשלא קדם וסילק נעשה כמי שסדרו הקוף ופירש"י ואין שלחן מקדשו אפילו בזמנו ע"ש ולפ"ז ס"ל להרמב"ם דלהמסקנא נדחה וא"צ לומר דר"א ס"ל לילה לאו מחוסר זמן רק דלילה מחוסר זמן רק דכאן לא נתקדש כלל ואם כן שפיר פסק הרמב"ם דכ"ש מקדשין שלא בזמנן דלילה באמת מחוסר זמן. איברא דלפ"ז צ"ב מה מקשה הש"ס במנחות דף צ' ואמאי התם נמי נימא גזירה שמא יאמרו מפקידין בכ"ש ומה קושיא והא נעשה כמו שסדרו הקוף וצ"ל דהגזירה היא שהם לא ידעו דנעשה כמו שסדרו הקוף שזה חידש הש"ס אבל ההמון לא ידעו ולא יבינו זאת ויהי' אומרים מפקידים בכ"ש. איברא דלפמ"ש רש"י ביומא דף כ"ט ע"ב דל"ד לקומץ שנקמץ בלילה דלאו מחוסר זמן הוא אם כן שוב צ"ל דלילה לאו מחוסר זמן אבל באמת א"צ לזה דבתוס' ישינים שם כתבו דשאני קמיצה דלא בעי כהונה דמקמיצה ואילך מצות כהונה ע"ש וגם בתוס' שלנו כתבו דמיירי שנתכוין לקדש ע"ש אבל לעולם לילה מחוסר זמן הוא ואם כן לא קשה על הרמב"ם ועיין במהרש"א ובהגהת הב"ח ז"ל. איברא דלפ"ז כיון שסובר רבינו דלילה מחוסר זמן וא"כ צ"ל דנעשה כמי שסדרו הקוף וא"כ ע"כ כשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד שיסלקנו ממנו ויחזור ויסדרנו כמ"ש רש"י ביומא דף כ"ט ע"ב ד"ה נעשה וא"כ היה לו לרבינו בפ"ה מתמידין ומוספין הי"ב להזכיר שצריך לחזור ולסדרו וגם קשה דהא כיון דנעשה כמי שסדרו הקוף שוב לא נפסלה כמ"ש רש"י שם בד"ה אינו קדוש לקרב ואילו רבינו כתב שם דנפסל הלחם. הן אמת דיש גירסות שונות בזה ברמב"ם ועיין כ"מ ולח"מ שכפי הנראה לא ראו דברי רש"י הלז שאח"כ הוגה מפירוש רש"י ישן כמ"ש המהרש"א. ובלא"ה דברי רבינו נאחזים בסבך שם והרמב"ם שם כפי הנראה כתב בהדיא דא"צ לחזור ולסדרן. אמנם אחר העיון נראה דרבינו לא פירש כרש"י דצריך לחזור ולסדרו וס"ל דכל שנעשה כמו שסדרו הקוף לא נפסל אבל הן מתקדשין מאיליהן כשמגיע זמנם ורש"י לשיטתו דס"ל דל"ד לקומץ משום דאינו מחוסר זמן ולכך הוצרך לפרש דכאן שהוא מחוסר זמן לא נתקדש וצריך לחזור ולסדרן אבל רבינו ס"ל דכל שצריך כהונה ולא סדרו הכהן לא נפסל ולכשיגיע זמנו הרי מתקדש מאליו כיון שהוא על השלחן ובאמת הגירסא ברמב"ם לא נפסל הלחם ואתי שפיר הכל ודו"ק היטב ועיין תוס' יו"ט מ"ש בדברי הרמב"ם אלו וכלם לא העירו מזה דנעשה כמי שסדרו הקוף ות"ל מ"ש נכון: