שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן נ״א

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

בש"ק פ' חיי הגיעני מכתב מהרב מוהר"א אבד"ק פמאהרין נ"י ומש"ב החריף מו"ה יחיאל מיכל נ"י היילפרין ומו"ה שמואל זיינוויל חיים טארניר אודות הדין הלז. וזה אשר השבתי להם מכתבם הגיעני תמול שני כתובים וקראתי אותם ונפלאתי מאוד עליהם כי מלבד כי המכתבים הם כפתרון בלי חלום כי לא הציעו כלל המעשה המסודר וגם לא הציעו הטענות שטענו הצדדים ומה השיבו המחזיקים וגם לא ציירו המעשה כפי מה שהי' מקודם וגם לא כתבו שום ד"ת והזו מגדר אנשי תורה אשר יכתבו מכתב בלי שום ד"ת ולא מ"מ מהיכן הוציאו הדין וכי אין דין בישראל המבלי אין טוש"ע ויתר החיבורים למצא מקום להשיב זולת לכתוב בדרך גוזרי גזירות ויאמינו לי כי לולא את מעלתו הרב האב"ד נ"י וש"ב החריף נ"י הייתי גוער בגערה כי המבלי אין דין בישראל וכתבו אלי בדרך סתום אמנם כל אלה אם לא הייתי יודע הדבר מקדם אבל כבר קדמם הרב האבד"ק דינייב ושלח ציר מיוחד ובא הנה ביום ד' חיי העבר וכתב כי לפניו הקריבו משפטם ובאמת מצד הדין הוא כן כי כל הצדדים הם בעה"ב העיר והי' לו להרב בעיר למנוע מלישב על משפטם ושם הוצע לפני המעשה בפרטות והוא ברר הדבר כשמלה מפורשה שהדין עם המחזיקים וגם אני החזקתי בידו (כדבר האמור למעלה) ובלי ספק כבר ראיתם התשובה ואם לא ראיתם תראו להשיג התשובה ולא די כי אתם לא ישבתם על המשפט וכן ראוי לאנשים כמותכם להסתלק מן הדין שנוגע לבני העיר אף גם כי תכחדו ותעלימו הדברים ולא תציעו הטענות והדין כאשר הוא וד' יודע כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה ומאוד נפלא הזה דרך תורה וכי לשוא עשו עט סופרים בטוש"ע ופוסקים ותשובות אם נמסר לגדול הדור שיפסוק כפי ראות עיניו מבלי שום לב ואני ממעמקי הלב מוציא מלים ולמה יהי' נקל בעיניו בלי לראות אחר מקור הדין ולהביט מצור חוצבו נקרת הדינים וידעתי כי אלהים נתן לו לב לדעת והוא חכם לכשירצה ואבקש לבלי יטרדני עוד בלי ד"ת כי אני אחוז בסבך הטרדות בענינים שונים והזמן יקר שבנמצאים ואם יברר מעלתו כי מעולם לא הי' הדין לפני הרב מדיניב נ"י אז אדע כי ערך שקר לפני עם חתימות רבות ובל"נ לא אשיב לו אבל אם באמת הרב ישב על מדין למה יעלים חנם דברי המדבר לכבוד התורה ולומדיה לשמה ולא להתיהר ולקנטר בהלכות או בדברי שיחותם:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.