והנה בש"ק נשא שנת תרח"י למדתי קצת הלכות סוטה וארשום מה שראיתי בהעברה בעלמא מ"ש הראב"ד פ"ב מסוטה ה"ח האי דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה והיא תימה כמ"ש המלמ"ל דשם קאי על הקרא ואי אפשר לומר דהקרא קאי על מה שאסרו חז"ל ולפענ"ד אפשר דכוונת הראב"ד ז"ל על מ"ש הט"ז ביו"ד סי' רי"ז ובכמה מקומות דדבר המפורש בתורה אי אפשר לחז"ל לאסור ולפ"ז מכ"ש כאן דגוף הענין למעט מאינו מנוקה מעון אף איסור דרבנן זה ג"כ אינו פשוט ורק דצ"ל דעכ"פ אינו מנוקה מעון מקרי וכמ"ש המלמ"ל ולפ"ז כל שא"א לאשכוחי הקרא דמבלעדי אישך דהקרא דממעט ארוסה רק בבא על ארוסתו בבית חמיו ואם כן הוה כמפורש בתורה ואיך אפשר דנימא דחז"ל אמרו שגם הבא על ארוסתו בבית חמיו ג"כ בכלל אינו מנוקה מעון מה שמפורש בקרא דא"א לאשכוחי בזה החיוב ועכ"פ מהראוי לומר דזה אינו בכלל. הן אמת דלהרמב"ם ל"ק דביבמות דף נ"ח מסיק לה הש"ס דמשכחת לה ע"י גלגול ולק"מ אבל הראב"ד ציין לסוטה דשם אינו מבואר רק אוקמתא הלז ושפיר מקשה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ה׳ (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.