שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ה׳ (ב׳)

דבריך בד"ת הגיעני והוטבו בעיני אף כי הארכת לפלפל בכ"ז לצעיר ימים כמוך יאות הדברים אף כי יש בהם דברים שאינם נכונים בכ"ז יש בהם תוך ואמרתי ללקט אורות מבין כתביך למען הראותך כי עיינתי בהם והנה הבאת דברי המלמ"ל פ"ב מסוטה ה"ח שהקשה על הספרי דממעט מקרא דכי תשטה אשתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה להדיוט דאינו ראוי לאישות וע"ז הקשה ת"ל דע"כ מיירי בדבעל דאל"כ לא קדמה שכיבת הבעל לשכיבת הבועל ואם כן הרי אינו מנוקה מעון ע"ש ועל זה הביא בשם אחד שאמר ליישב דמשכחת לה כגון שהראשון שנתאלמנה ממנו התנה עמה שאם תזנה לפעמים יהיו הקידושין בטלים ואח"כ נשאה כה"ג זה והשתא אם זינתה שוב לא הות למפרע אשתו של ראשון ואינה אלמנה לכהן גדול ולכך איצטריך למעט מקרא דאינה ראויה לאישות דעכ"פ אינה ראויה לאישות דאם לא תזנה שוב הות אלמנה לכהן גדול דחלו הקידושין הראשוני' וע"ז בנית דייק והארכת בפלפולים והנה גוף הדבר שאמר לכאורה דבר חכמה הוא אבל באמת תנאי כזה אם מועיל הדבר במחלוקת שנוי דהרי לפ"ז יהיו כל בעילותיו למפרע בעילות זנות ולא מהני וכמ"ש בתה"ד סי' רנ"ג ואף דשם מיירי במתנה על מנת שלא תזקק ליבום אבל באמת המעיין בב"ח אהע"ז סי' קנ"ז ובשו"ת מעיל צדקה סי' א' ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ו ימצא דאף בכהאי גוונא שמתנה שהקידושין לא יחולו הוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי עושה כל בעילותיו למפרע בעילות זנות וא"כ בכהאי גוונא ל"מ לש"ס דילן תנאי כלל ואם כן שוב נקראת אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. אמנם באמת אי מהא לא איריא דמלבד דעכ"פ משכחת לה דבשעת הקידושין התנה ואז לא עבר עדיין ולא מתנה על מה שכתוב בתורה דמי יימר דקא עקר דדלמא לא תזנה ויהיו קידושים חלים וגם הוו קידושין המסורין לביאה דמצד הקידושין מסורין לביאה רק מצד התנאי וגם זה ספק שמא לא תזנה. אך אי קשיא הא קשיא דאם כן בגרושה לכהן הדיוט ע"כ גם בכה"ג מיירי שהראשון התנה עמה שאם תזנה לא יחולו הקידושין ואם כן למפרע לא חלו הקידושין ולא מקריא גרושה אבל זה אינו דכיון דבעת שגרשה היה הגט גט דאז עדיין לא זינתה והרי עי"ז מקריא אינה ראויה לאישות שמא לא תזנה ואם כן לא גרע עכ"פ מריח הגט דפוסל לכהונה וכדיליף ביבמות דף צ"ד מאשה גרושה אפילו לא נתגרשה אלא מאשה פסולה לכהונה וכן קי"ל כמבואר פ"י מגירושין ה"א ובטוש"ע אהע"ז סי' ק"נ ואם כן כאן ודאי הויא גרושה גמורה ואסורה לכהונה ואף דשיטת הרמב"ם שם דאינו רק מדרבנן באמת שהה"מ תמה על הרמב"ם ועיין ב"ש שם ס"ק ה' אבל זה דוקא שם דלא נתגרשה רק מאשה אבל כאן שנתגרשה גירושין גמורים אף שנתקדשה על תנאי ואח"כ עברה על תנאי כל דבשעת גירושין לא עברה על התנאי חל הגט לכ"ע ואסורה לכהונה כדין גרושה גמורה לכ"ע וז"ב מאד. ומיהו יש לומר דהספרי עיקר הלימוד היא מכי תשטה אשתו למעט כהן גדול באלמנה ובאלמנה מן האירוסין ובכה"ג שהתנה ומה דנקט גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זה אינו רק שגרא דלישנא ולזה א"צ למעט מקרא. אמנם רש"י דכתב דכל הני אמעיטו מקרא שפיר תמה המלמ"ל. ומ"ש מעלתו על דברת התוספות בחולין דף י"א ד"ה מנא דר"ח למד דרובא וחזקה רובא עדיף מפרה אדומה דיש חזקת טמא כנגדו ועל זה כתבת דאין זה עיקר דלפי המסקנא דא"א לילף מפרה משום דאי אפשר בענין אחר ואם כן מנ"ל דרובא וחזקה רובא עדיף וכתבת דלפי המסקנא נדחה פירוש הר"ח הנה טל ילדות עליך והעזת פניך בר"ח ובאמת אדרבא לפי המסקנא דמשום דאי אפשר בענין אחר לכך אזלינן בתר רובא אם כן אף דחזקה יליף מקרא ורובא לא ידענו רק משום דאי אפשר בענין אחר אפ"ה רובא עדיף רואים אנו דרובא יש לו מעלה יתירה מחזקה ולמה לנו להגדיל החידוש יותר לומר דמשום דאי אפשר בענין אחר דוחה רובא דאינו מקרא לחזקה דיליף מקרא וגזירת הכתוב הוא מוטב לומר דרובא עדיף מחזקה וז"ב ופשוט. וע"ד הפלפול יש לומר דלפי המסקנא אצ"ל בפרה כלל דמשום דאי אפשר בע"א דהנה הר"ש כתב בפ"ד דפרה דרצה מנחתה אף לכתחיל' והקשה המלמ"ל פ"ד מפרה הי"ב דא"כ היכא יליף דאזלינן בתר רובא מדכתיב ושחט ושרף הא אף לכתחלה רשאי לנתחה אבל באמת לא קשה מידי דבאמת מה דאמרו ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה ועיין בתוס' שנדחקו בזה מהיכן משמע זאת אבל הכוונה פשוטה כעין מה דדרשו וכתב ונתן שאינו מחוסר קציצה בנתים ה"נ צריך שיהי' השחיטה והשריפה שוים ואם צריך לבדקה שוב לא תהיה שלימה אח"כ ומחוסר מעשה ולפ"ז זהו להס"ד דלא אזלינן בתר רובא ובעי בדיקה שפיר ל"ש ושחט ושרף אבל לפי האמת דאזלינן בתר הרוב אם כן שוב כל שאינו מחוסר מעשה שוב יכול לנתחה גם כן ולפ"ז כל שאזלינן בתר רוב ניהו דהוה מטעם שאי אפשר בענין אחר וגזירת הכתוב דאזלינן בתר רובא עכ"פ לא מוכח דאזלינן בתר רוב נגד החזקה דכל דאזלינן בתר רוב שוב לא מקרי מחוסר ושוב יכול לנתחה ולבודקה והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דאם נימא דחזקה עדיף מרוב אם כן שוב צריך לנתחה כדי לברר הספק ושוב הוה מחוסר מעשה וגם לשיטת הרמב"ם לכתחל' אינו יכול לנתחה ושפיר יש לומר דר"ח ס"ל כשיטת הרמב"ם ודו"ק. ומ"ש לדחות דברי הלח"מ פ"י מאישות לענין חופת נדה וכתבת לתמוה על שני התירוצים כבר קדמוך רבנן ואחד מהם הוא השעה"מ בחופת חתנים ואף שאתה הוספת על דברת השעה"מ ע"ש ותראה שדבריך נסתרים ואין להאריך בדבר שכבר דשו בו רבים וגם אני הארכתי הרבה בשבת שובה שנת תרי"ב אך מה שחדשת ע"פ דברי הקרבן חגיגה שהביא המלמ"ל דבעשה תשובה מקרי מנוקה מעון וכתבת דהא דלא מוקי הש"ס בכה"ג שעשה תשובה הוא משום דכיון שחטא וספק לנו אי נתקבלה תשובתו לא סמכינן למחוק השם מספק דשמא לא נתקבלה תשובתו כהוגן הנה לכאורה יפה כתבת ומושכל הוא אבל באמת לא ידעתי דלמה לא נאמין לו שעשה תשובה והלא אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ובלי ספק לא ירצה למחוק השם בחנם וגם בלי ספק נתקבלה תשובתו כהוגן והקב"ה פותח שער לדופקי בתשובה וגדולה מזו מצינו בתוס' ב"מ דמהמנינן ליה לומר מזיד הייתי מטעם דרצונו לעשות תשובה ומכ"ש באומר לעשות תשובה ודאי נאמן וגם לו יהא רק ספק בכה"ג ל"ש לאסור מחיקת השם דכל שעושים משום ספק הוה כמוחק על מנת לתקן וליכא איסור כמ"ש בשו"ת זקני הרמ"א סי' ק' אות יו"ד בשם רבינו האי דכל שעושה משום ספק ליכא משום מחיקת השם ע"ש שכתב כך לענין מחיקת השם בסוטה וז"ב ופשוט. ומה שהארכת בפלפול בהא דיליף רב מרי דאזלינן בתר רובא מהך דמכה אביו ואמו הא משכחת לה בכגון שלאחר שילדה אותו ולד נסתרה והשקה לה בעלה מי סוטה וצבתה בטנה ובאו עליה בין הלידה לסתירה ואם איתא דהולד ממזר אם כן לא היו המים בודקים והעלית בנינים גבוהים בפלפול הנה בפשיטות אין קושיא דהא אין רואה בביאת האדם לאשתו ורק דסמכינן על חזקת איש ואשתו הדרים יחד כמ"ש הרא"ה ואם כן כל דס"ד דלא אזלינן בתר רוב ולא בתר חזקה דרוב עדיף מחזקה שוב לא שייך לאוקמא בכהאי גוונא דל"ש שיבעול בפני עדים וכל כי האי גוונא לא מקרי מציאות לאוקמא כן וז"פ. ומה שהקשיתי על דברת הר"ן סוף נדרים באומרת טמאה אני לך דהקשה וכי איסור שבה להיכן הלך וכתב משום דמשועבדת לבעלה וע"ז הקשה דאם כן איך אוכלת בתרומה לר"ש והא לגבי דנפשה שויא אנפשה חתיכ' דאיסורא הנה יפה הקשית אבל אני אומר ולטעמיך וגוף דברי הר"ן תמוהים דניהו דהבעל מותר בה דהיא אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה אכתי תקשה היאך מאכילין לה דבר האסור לה וע"כ צ"ל כיון דאינה נאמנת לגבי בעלה דאמרינן דמשקרת ממילא אף שנוגע לה גם כן התור' לא האמינה ואם כן ה"ה לענין איסור תרומ' דאטו אסרה עצמה בתרומה והלא שוויא אנפשה חתיכה דאיסורא הוא מתורת נדר ועיין שעה"מ פ"ט מאישות וכל דמשועבדת לבעלה לא חל נדרה וכל שלא חל מותרת לאכול בתרומ' ולבעול אותה וגם לגבי עצמה לא חל הנדר ומה גם לתרומ' לא אסרה עצמה רק דממילא כל שנאסרת לכהונה אינה אוכלת בתרומה וכל שלא חל נדרה פשיטא דמותרת לאכול בתרומה וז"ב: