שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ט (ב׳)

מכתבו הגיעני במועד סוכות וכל המועד ידי אסורות שכן ישנו בחוה"מ וכעת אשיב אף שהוא רק לפלפולא בעלמא והענין ישן נושן ע"ד אשר שאל באחד ושמו ראובן ונתן במתנה ע"מ להחזיר האתרוג לשמעון ושמעון החזיר האתרוג לבע"ח של ראובן אי יצא ידי נתינה ובספר חסד לאברהם כתב שיצא ומעלתו האריך שא"י ולפענ"ד העיקר כהחסד לאברהם ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' סוכה דף מ"ב גבי ר"ג שהי' דעתו שיצאו כלם ואח"כ יחזירו לו והנה השתא אם הי' דעתו לכך מועיל ומה גם שלא אמר בפירוש רק מצד האומדנא מועיל ומכ"ש במה שהתורה חיובה לזה מצד שעבודא דר' נתן דאמדינן דעתיה של ראובן שבודאי הי' דעתו שאם יחזיר לבע"ח שמשועבד לו מדר"נ שבודאי יצא וז"ב: והנה בתוך דברי מעלתו ראיתי שהביא דברי הקצה"ח סי' רמ"א במה שחידש והוציא מדברי הרשב"א והרא"ש דאף בלא כפל לתנאו מ"מ חייב מכח שכר פעולה וע"ז הקשה מדברי הש"ס בגיטין דף ע"ה דאמרו דלכך באמר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי דהוה גט דמיירי בלא כפל לתנאו והקשה הא מכל מקום מחויב לקיים מצד שכר פעולה הנה הא"מ בעצמו בסי' ב' הקשה כן אבל מלבד מ"ש שם דבגט לא שייך שכר פעולה דמגורשת בע"כ ע"ש ס"ק י"ד. אך אני אומר אף אם הי' גט מרצונה מכל מקום ל"מ לרשב"ג דדי בהחזרת ממון אף בגט רק דבאיתא בעיניה מחויב להחזיר א"כ כאן שלא הי' תנאי כפול רק מצד שכר פעולה אבל עכ"פ בדמים סגי ושוב מתגרשת ותחזיר דמי הנייר ואף לרבנן דאיצטליתא דוקא מ"מ בלא הי' משפטי התנאים ודאי בהחזרת דמים סגי וז"ב ופשוט ודו"ק. ודרך אגב אבאר מה שראיתי באבני מלואים סי' ח"י מ"ש ליישב קושית התוס' ביבמות דלר"ע יבא עשה דיבום וידחה ל"ת וע"ז חידש כיון דאינו רק ביאה ראשונה ואח"כ אסורה שוב הוה כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ע"ש והנה אם כי דבר מושכל הוא וזכורני שבתשובה אחת הי' לי וויכוח וא"י מקומו. אך כעת ראיתי דל"מ לשיטת רבינו אביגדור דקנין הגוף לשעה נמי הוה קנין וצ"ל לדידיה דהא דהיום את אשתי דלא מהני משום דבאשות בעי קנין עולמית וכמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א ולפ"ז ביבמה דאם נימא דיבא עשה וידחה ל"ת ודאי לא בעי רק קנין לשעה וא"כ מצי לייבם אלא אף אם נימא דל"מ קנין הגוף לשעה וכשיטת הר"ן מ"מ במה דל"מ באומר את אשתי ולהיות קנין דמים משום דקנין דמים לא מצינו באשה ואם כן אם נימא דיבא עשה וידחה לא תעשה שוב מניני דיהי' קנין דמים באשה עכ"פ ביבמה ולמה לא ידחה העשה לל"ת וגם בגוף הדבר שלמד מדברי התוס' ביבמות דף מ"ט דאם אין קידושין תופסין אפילו נשאה בהיתר ואח"כ נעשית חייבי לאוין נמי פקעי הקידושין וה"ה בח"ל לר"ע במחכת"ה ל"ד דשם בסוטה דנתחדש אח"כ ענין דלא תפסי בה קידושין ממילא אף שנשאה בהיתר מהראוי דלפקע הקידושין כשאירע בה שהיא נעשת סוטה לאחר מכאן אבל כאן דמתחלה לא הי' יכול לבא עליה רק ביאה הראשונה ולקיים מצות ביאה ואם כן למה יפקעו הקידושין אח"כ ולא תצטרך גט מה עשתה איסור דלפקע הקידושין וזה ברור כשמש. והנה בהא דאמרו בקדושין דף ז' ונפשוט קדושה בכולה ומשני דיש דעת אחרת המעכב הקשה בא"מ סי' ל"א ס"ק כ"ב דמ"ש מאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דאמרינן כיון דפסקה פסקה ומ"ש כאן דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה וע"ש שכתב ליישב ואין בו כדי שביעה ולפענ"ד נראה בפשיטות דשם הוא משום דכל שהוא לזמן אינו רק קנין פירות וקנין פירות לא מצינו באשה דהוה רק קנין דמים ולא מצינו באשה קנין דמים כמ"ש הר"ן שם ולכך גם בקרקע אם מוכר רק לזמן זכה המקבל לעולם כמ"ש הרא"ה דאפשר דקנין דמים לא מצינו גם כן בקרקע אבל לענין קידושין לחציה דהוה קדושת הגוף לחציה כל דדעת אחרת מקנה מועיל וזה ברור: