שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ח (ד׳)

והנה כבר הבאתי שיטת הב"ח דספק חמץ של עכו"ם אסור באכילה ומותר בהנאה וכפי הנראה מהב"ח משום דחמץ חמור ולכך אסרו באכילה. ובזה נראה ליישב מ"ש התוס' ד"ה ולמדנו דאם הי' אסור בהנאה הי' לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה ותמה המהרש"א דהא ספיקא דרבנן ולקולא ולפענ"ד נראה כיון דבאכילה מחמרינן משום חומרא דחמץ שוב הי' אסור ליתן לנכרי דהו"ל כגונב דעת הבריות דהגוי מחזיק לו טובה וחשב דנותן לו והרי להישראל אסור והו"ל גונב דעת הבריות כעין דאמרו בחולין דף צ"ד דמכר טריפה במר דכשרה ואסר שמואל משום דהו"ל כגונב דעת והרי אסור ליתן מתנת חנם לנכרי רק דכל דמתלוה בדרך חשוב כמוכרו לו ואם כן שוב אסור משום גונב דעת הבריות. ובזה מיושב דברי התוס' בד"ה שהולכין שכתבו דאם הי' של ישראל הי' מותר מיד דתלינן שלאחר הפסח נעשה והקשה המהרש"א דמנ"ל זאת להתוס' ואדרבא אם הי' תולין בשל ישראל שוב הי' אסור בהנאה גם כן ולפמ"ש יש לומר דאם כן כיון דבספק הי' אסור שוב גם בספק שמא של נכרי הי' אסור דהוה כגונב מפני דאם הי' של ישראל הי' מותר מיד ושוב ליכא משום גורם דהא הוה כעין ס"ס ספק שמא של ישראל ומותר מיד וגם אם של עכו"ם מותר עכ"פ ליתן לעכו"ם דחמצו של עכו"ם מותר בהנאה ואם כן ניהו דבאכילה אסור משום חומרא דחמץ לא מקרי גונב כיון דיש לומר דלמא של ישראל ומותר לישראל גם כן ודו"ק ויצא לו להב"ח מדאמרו דחמצו של נכרי מותר בהנאה ולא אמרו באכילה מכלל דבאכילה אסור משום חומרא דחמץ. ולפמ"ש למעלה דכל דמותר בהנאה לא שייך שמחלו חכמים דכבר יש הבדל אם כן אתי שפיר כל מה שכתבתי כאן ועפ"י הדרך הנ"ל ודו"ק היטב: