שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ט (ג׳)

והנה בשנת תרי"ב ב' בהר בחקותי ל"ו למספר ב"י נשאלתי במה שאירע שלקחו כף של עץ חולבת ושפתו בו כמה קדירות של בשר במקצת מקדירות היה ששים נגד הכף ובמקצת לא היה ששים וגוף הכף היה ספק ב"י עד"מ שלא נודע אם שמשו תמול בו בשעה הלז או שעה קודם ולא נודע אם יש בו ששים. ואמרתי דבר חדש דיש להתיר וחילי דילי דהנה בהא דמבואר בסי' צ"ד דאם יש ששים נגד הכף הכף אסור הקשה הגהת ש"ד והובא בב"י וט"ז שם דיהיה הגעלה במה שנתחב הכף וכתב דלמא אתו למטעי להתיר גם אם לא תחבו כלו דאז לא היה הגעלה. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דמותר דהרי יש ס"ס מה"ת וספק אחד בדרבנן דמן התורה יש ס"ס ספק שמא אינו ב"י והתבשיל והקדירה מותר ואת"ל ב"י דלמא נתחב מתחלה להקדירה שהיה ששים ואז נעשה הגעלה ואף דמדרבנן אסור דלמא אתי למטעי הא בדרבנן סמכינן על ספק אחד שמא אינו בן יומו וכאן הוה ס"ס המתהפך דספק שמא היה סמ"ך ואת"ל שאין בו ששים דלמא לא היה בן יומו וגם לא הוה משם אחד וכבר נודע מ"ש הסמ"ק לענין ציר דגים והובא בש"ך סי' ק"ז דכל שיש ס"ס מדאורייתא וספק אחד בדרבנן דשרי כן נראה לפענ"ד דבר חדש: