שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ח (ג׳)

והנה הב"ח והמג"א סי' תמ"ט כתבו דחמץ שנמצא אחר הפסח ולא נודע אם הוא של עכו"ם או ישראל מותר בהנאה ואסור באכילה והחק יעקב חולק דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ודברי הב"ח והמג"א תמוהין ממנ"פ אם מחמרינן אף דהוא ספק יש לומר דהוא אסור אף בהנאה ואם מקלינן בשביל דהוה ספק דרבנן גם באכילה מותר ועיין מחצית השקל שכתב דבאכילה מחמרינן משום חומרא דחמץ. ולפענ"ד נראה דבר נכון דהנה כבר כתבתי דלשיטת הרמב"ם דעובר על לא תסיר והרמב"ן הקשה דאם כן למה יהי' ספק דרבנן לקולא וכתבו הזהר הרקיע והמגלת אסתר דמחלו על כבודם למען שלא יהי' שוה לדין תורה ע"ש. ולפ"ז נראה לי ברור דבמקום שנוכל להראות שאינו שוה לד"ת כמו הכא בחמץ דאם הי' של ישראל אסור בהנאה ואם הוא של עכו"ם מותר בהנאה אם כן שוב לא נוכל לומר ספיקא דרבנן לקולא דהא עובר בלא תסור וא"ל דא"כ יהי' שוה לד"ת דזה אינו דאינו שוה דאם הי' אסור מד"ת היינו מחמרינן אף בהנאה וכל דהתירו בהנאה שוב אינו שוה לד"ת שוב מחמרינן בדרבנן. איברא דעדיין יש לומר דמכל מקום ספק דרבנן לקולא דא"ל דעובר בבל תסור דהא רבנן מחלו על כבודם וא"ל דאכתי לא דמי דבדאורייתא הי' אסור אף בהנאה דזה אינו דכאן דאף בישראל לאח"פ אינו אסור רק מדרבנן א"כ שוב הי' דומה לדאורייתא ושוב מהראוי לומר ספק דרבנן לקולא. אך נראה כיון דרבנן אסרו ונעשה כשל תורה ועובר על לא תסור שוב אינו מהראוי להקל בשביל ספיקא דרבנן ודו"ק. והנה בהא דאמרו ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה הדבר תמוה דגם באכילה מותר וכמו דקי"ל בסי' תמ"ז באו"ח והירושלמי אמר דמה שאמרו במשנה בפסחים דמותר בהנאה היינו במקום שלא נהגו לאכול פת של עכו"ם ע"ש והובא ברא"ש בפסחים פרק שני שם וא"כ כאן דהי' לאחר הפסח מיד ואם כן הי' שעת הדחק דאין פת של ישראל שכיח כל כך שוב מותר אף באכילה. ומזה ראיה למ"ש הבעל עיטור דפת של נכרי לאחר הפסח אינו מותר רק בהנאה ולא באכילה וכתב הט"ז דס"ל כר"י דחמץ לאחר הפסח אסור מן התורה יעו"ש ולפ"ז יש לומר דר"ג ס"ל ג"כ כן ולכך לא אמר רק דמותר בהנאה ומה דאמר דהולכין בתר רוב עוברי דרכים דלא כרש"י ותוס' דאסור בשביל פת של עכו"ם דבאמת כאן דלא שכיח עדן תיכף לאחר פסח פת של ישראל לא שייך לאסור פת של עכו"ם דאין לך שעת הדחק רק דאם הי' חוששין דלמא של ישראל הוא הי' אסור אף בהנאה אבל אם רוב עוברי דרכים נכרים שוב מותר בהנאה ועיין בתוס' בד"ה שהולכין ובמהרש"א שם מה שהקשה על התוס' והבעל העיטור באמת מפרש כהמהרש"א ודו"ק. ומצאתי ברמב"ן במלחמות בפ"ק דפסחים גבי המקדש בחיטי קורדנייתא שכתב דר"ג גם כן ס"ל כר"ש דהרי אמר דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר והביא הך דעירובין ולפמ"ש מזה נסתייע שיטת הבעל העיטור דלא התיר רק בהנאה וכמ"ש ודו"ק: