שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ז

מה שנשאלתי מאיש אחד מ"ק יעריסלאב ושמו ר' אהרן בר"מ נכד הרב הצדיק מוה' צבי אלימלך ז"ל מדיניב באשר חותנו ז"ל הי' מחזיק רחיים אצל אחד כמה שנים וכאשר מת החזיק הוא אחריו וזה ג' שנים עברו שלא יכול להחזיק הריחיים מחמת שהאדון רצה הוספה סך רב והאדון החזיק בעצמו שנה ומחצה ואח"כ החזיק עכו"ם וישראל העמידו לשכור ועתה טוען שלא אבד החזקה שלא עבר עשרה שנים והביא דברי הכנה"ג בסי' ק"מ אות ק"י והנה הביא בעצמו שבאות ע"ג הביא מחלוקת בזה דבשלשה שנים אבד החזקה והנה בספק בחזקה אוקמא אדינא שזה אינו רק תקנה ועיין מלמ"ל פכ"א מטוען שהאריך בענין זה ובלא"ה באות ע"ד שם כתב דאם בעל החנות בעצמו ישב שם הוה כפנוי מכל וכל ואבד חזקתו ומשמע דאין צריך עשרה שנים וכאן ישב האדון בעצמו ופשיטא דאבד חזקתו כנלפענ"ד ברור. והנה במ"ש דכל ספק בתקנה מוקמינן אדינא הנה באמת לפי מה שכתב המשנה למלך שם הי' מקום להחמיר דעכ"פ גם בלי התקנה מצד היושר אינו ראוי שיפסיד להמחזיק אמנם אחר העיון יש לומר דכיון דכל התקנה לא הי' רק מפני ועשית הישר והטוב אם כן כל שיש ספק בתקנה אם היתה התקנה לאחר שעבר שלש שנים שוב מהראוי לאוקמא אדינא וכמ"ש ואף שהכנה"ג שם אות ט"ז כתב דספק בהסכמה להחמיר דספק חרם הוא עיין באות י"ז שם כשלא הוזכר הדבר בתקנה ספיקא לקולא וגם גוף הדבר אי חרם מה"ת עיין נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קמ"ו ועיין בחיבורי יד שאול סי' רנ"ח ס"ק ל"ו ובדברי קבלה אפשר דספיקו להקל ודו"ק: