שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ג (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ג א' תצוה ג' אדר הגיעני מכתב מהרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב ערליך אבד"ק נאדליש והגליל ויען כי הקשה קושיא זו שהקשה במעיין חכמה הנ"ל ע"כ דרך אגב ארשום פה בקצרה כל הענין הנה התחיל במ"ש הרמב"ם פ"א מבכורות דבכור מצוה להקדישו והרא"ש פליג והנה מה שהביא דברי היראים מצוה שנ"ב שפירש מה דאמרו בערכין דף כ"ט אתה מקדישו הקדש עלוי דהיינו שמשום חבוב מצוה צריך הוא להקדישו וע"ז הקשה דהוא נגד הסוגיא דר"י ס"ל דא"צ להקדישו אמת שהיא תימה גדולה וגם גוף הפירוש שפירש הקדש עילוי היינו חבוב מצוה הוא זר מאד וגם הסוגיא בנדרים דף י"ג ובנזיר דף ד' מבואר דא"צ להקדישו כלל לרבי ישמעאל אמנם כדי שלא יהי' תמוה כל כך נראה לפענ"ד דהיראים מפרש דבזה נחלקו ר"י ורבנן דרבנן ס"ל דלא חל קדושת בכור עד שמקדישו בפה ואינו עובר כשמקדישו קדושה אחרת כל שלא קדשו עדן בפה ור"י ס"ל דהקדושה חל ביציאתו מרחם רק דמשום חבוב מצוה צ"ל בפה וזה אמרו הקדש עילוי ולא הקדש מזבח דאין לו הבנה לפירוש היראים ולפמ"ש הכוונה דאינו צריך להקדישו לענין שיהי' חל עליו קדושת בכור למזבח רק לשם חיבוב מצוה בלבד. ובזה יש לומר דגם הרמב"ם פסק כר' ישמעאל ומ"ש מצוה להקדיש בכור היינו משום חבוב מצוה ולא משום חלות הקדושה של מזבח כמו שסיים ואם לא הקדישו מרחם קדושתו. ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל מחולין דף קל"ז במה דאמרו קדושה דשם לענין שחל קדושת מזבח זה בודאי א"צ להקדישו וכמ"ש ודו"ק. ובגליון הרמב"ם כתבתי דלא קשה קושית המלמ"ל לפי פירוש השני. ומ"ש מעלתו לתמוה על רש"י שדחה דברי היש מפרשים זהו קושית המעיין חכמה הנ"ל וכבר כתבתי בזה. ומה שהקשה על דברת התוס' בזבחים דף ט' בד"ה לימא דלאחר שחיטה ל"ש לא יגאל מה"ת וע"ז הקשה דהא נ"מ בשחטי' והיתה מפרכסת דהרי היא כחי' ועובר עדיין בלא יגאל. הנה בכגון זה לא מיירי קרא וכל שעדיין היא מפרכסת והרי היא בחיי' לא שייך שיחול שם מעשר עלי' וז"ב ופשוט אבל בצאן קדשים מצאתי כמ"ש מעלתו. ומה שהאריך בדברי הרמב"ם אי ס"ל קדשים קלים ממון בעלים הוא והקשה כמה סתירות בדבריו כבר קדמו המלמ"ל פ"ד ממעילה ה"ח יעו"ש ועיין קצה"ח. ומ"ש ראיה מבכורות דף י"א דפשיט דפודה פטר חמור דפדיונו לבעלים מדחייב כפל ואי להקדש מדמינן ליה וגונב מבית האיש ולא מהקדש ואי נימא דקדשים ממון בעלים הוא שוב מהראוי לשלם כפל לפענ"ד אין ראיה דאם נימא כר"ש דממון בעלים הוא מהראוי שהפדייה יהיה גם כן לבעלים. ומ"ש לתמוה על המלמ"ל פ"ה מאישות ה"ג שהביא דברי הירושלמי פ"ח משביעית ופ"א ממע"ש דאמר מה לי קונה שפחה מה לי קונה אשה וע"ז תמה דיש חילוק דקידושי אשה מ"ע ודוחה לשביעית משא"כ שפחה וגם שפחה קונה קנין הגוף משא"כ אשה דאינו קונה רק למע"י במח"כ טעה בזה ואני תמה להיפך איך רצה לדחות דברי הירושלמי בקש ואדרבא השתא קנין הגוף לא יוכל לקנות בפירות שביעית מכ"ש קנין מעשה ידיה בלבד דאינו יכול לחלל פירות שביעית ע"ז ומ"ש דהוא מצוה מכל מקום אינו יכול לחלל פירות שביעית ועיין תוס' ע"ז דף ס"ב ובאבני מלואים ח"ב בתשובותיו ומ"ש מעלתו ראיה להרא"ש דלא כרמב"ם מבכורות דף כ"א ודף מ"ג דמבואר דבכור א"צ להקדישו בפה הנה לפמ"ש דהרמב"ם מפרש כיראים לק"מ על הרמב"ם ודו"ק: