שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (ז׳)

והנה אור ליום ד' וישלח י"ג כסלו שנת תרי"ז הגיעני חידושי תורה מנד"ז הרב החריף מוה' אברהם ראטענבערג נ"י במ"ש התוס' דהו"ל ס"ס ספק מוכת עץ ספק אונס ספק רצון או באשת כהן ספק תחתיו וכתבו וי"ל דמוכת עץ לא שכיח והקשה הפ"י הא לשיטת הפוסקים דספיקא מה"ת לחומרא אם כן ס"ס הוא מטעם רוב דספק אחד הוא פלגא ופלגא והספק השני ניהו דהוה מיעוט ולא שכיח מכל מקום מצטרף והו"ל רוב ע"ש וע"ז חידש הוא דבאמת בלא"ה הו"ל ס"ס שאינו מתהפך דאם נתחיל בספק תחתיו שוב לא שייך ספק מוכת עץ וכ"כ בשטמ"ק שם ובגליון התוס' אמנם לפמ"ש הש"ך דצריך מתחלה לדון אם התחיל כאן איסור ולא שייך בזה ס"ס שאינו מתהפך ולפ"ז כל שהוא ל"ש אם כן אין מקום להתחיל בזה הספק דהא זה הספק אינו ספק השקול דמוכת עץ לא שכיח אם כן שוב הוה ס"ס שאינו מתהפך דע"כ צריך אתה לדון מקודם שמא תחתיו דזה ספק השקול עכ"ד ומצאתי בכתבים שלי בתשובות שכבר הערתי בזה. והנה בזה יצא לדון דבכ"מ שהספק אחד נגד הרוב או של"ש שוב הוה כס"ס שאינו מתהפך דבזה הספק אי אפשר לדון בתחלה דאינו רק בצירוף איברא דלפ"ז יקשה לך בתוס' גופא דרובא דברצון אינו רוב גמור רק מדרבנן ובמקום ס"ס הוא דשרי ובחד ספק חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא והדבר תמוה דכיון דהך ספק דברצון אי אפשר להתחיל דבחד ספק חשוב רצון רוב מדרבנן שוב היאך נעשה ס"ס והא הו"ל ס"ס שאינו מתהפך מיהו יש לומר כיון דמדאורייתא רצון אינו רוב והוה ספק מן התורה ואם כן הו"ל מה"ת ס"ס ומדרבנן ספק אחד והוה כעין מ"ש הפוסקים דהיכא דמה"ת הוה ס"ס ומדרבנן אינו רק ספק אחד שרי דבדרבנן ספק אחד סגי ודו"ק. ובזה ביאר לענין ס"ס נגד החזקה שהאריך הש"ך בכללי הס"ס ואמר הוא דאם ספק אחד נגד החזקה ומכ"ש שניהם אם כן אין מקום לדון על הספק דהא החזקה הוא להיפך וא"כ ע"כ צריך אתה להתחיל מהספק השני אבל כשאינו נגד החזקה אם כן הוה ס"ס ול"ש שאינו מתהפך דהא נוכל לדון על הספק בתחלה. והנה בט"ז יו"ד סי' מ"ט הקשה על אהל מועד דהו"ל ס"ס שאינו מתהפך וכתב בנקה"כ דאנו צריכין לכתחלה לדון אם היה כאן כלל ענין נקב ומה שהקשה הט"ז דאמאי כל שספק אולי ע"י קוץ מטרפינן ואמאי הא הוה ס"ס ע"ז כתב דשם שכיח שינקב ע"י מחט משא"כ הכא ולפענ"ד נראה דכוונת הש"ך דשם הו"ל ס"ס שאינו מתהפך דהא תוכל להתחיל להיפך שמא ניקב החיצון דשכיח וא"כ ל"ש ספק השני דמה נ"מ בין ספק שמא ע"י חולי או ספק שמא ניקב החיצון גם כן ואדרבא בזה שייך יותר להתחיל דשכיח שינקב גם החיצון משא"כ כאן שפיר הוה ס"ס דיותר יש לדון שמא לא ניקב החיצון דע"י חולי וגם ע"י מחט ל"ש שינקב החיצון ודו"ק: