שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (ד׳)

והנה למדתי בטריסקאוויטץ סוגיא דפתח פתוח ואמרתי לרשום בקצרה מה שהעלתי מדי שוטטו רעיוני שם הנה מצאתי בשיטת מקובצת דברים חדשים ואמרתי להזכירם הנה במה שאמר שמואל נאמן להפסידה כתובתה ואר"י מאי קמ"ל תנינא והקשה בשמ"ק בשם שיטה ישינה דאמאי לא פשיט ליה מהך דגיורת ושבויה ושפחה שנפדו ונתגיירו פחות מבת ג' שנים דיש להן טענת בתולים ולמאי אי לאסרה עליו האיש ס"ס דאין לומר בפחות מבת ג' שנים דאם כן מי קיבל קידושיה דאביה אינו יכול לקבל קידושיה דהא היא כקטנה שנולדה דהא גיורת היא וכתב דיש לומר דתקנו רבנן שהאב יכול לקדש אף שהיא גיורת ע"ש ובאמת שהיא קושיא חמורה והדין שחדש הוא חדש ולא מצינו זאת ולפענ"ד יש לדון דהיאך יכול לקבל קידושיה ודלמא לאו אביה היא ובעכו"ם לא אזלינן בתר רובא כמ"ש הפרי מגדים ביו"ד סי' ס"ב אף ברובא דאיתא קמן מכ"ש ברובא דליתא קמן ואם אביה נתגייר גם כן שוב בודאי אין לדון דאביה הוא וצ"ע אמנם נראה בגוף הא דפריך הש"ס והא ס"ס היא הקשה בשטה שם דהא ברה"י כל ס"ס שאתה יכול לרבות הכל אסור ולפענ"ד נראה דהרי התוספת ריש נדה הקשו גם בספק סוטה דהא יש לה חזקת כשרות וכתבו כיון דקינא לה ונסתרה אתרע לה חזקת כשרות ולפ"ז כאן דיש לה חזקת כשרות שפיר מועיל ס"ס אף בספק סוטה ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר חדש כיון דהגדילו יכולין למחות אם כן שוב חזקת כשרותה הוה ליה חזקה שלא נתבררה בשעתה ושוב ל"מ חזקה ואם כן שוב לא מועיל ס"ס דהו"ל ספק טומאה ברה"י כנלפענ"ד דבר חדש. ולכאורה רציתי לומר דאכתי יכול להיות דמיירי באשת כהן אלא למ"ד גיורת אסורה לכהונה מאי איכא למימר וכן קי"ל בסי' וא"ו באהע"ז. עוד נראה לי דהנה בשיטה מקובצת הביא בשם השיטה ישינה בריש הסוגיא בהא דנאמן לאסרה עליו דאפילו במכחשת איכא ס"ס דאל"כ למה לא נוקי הך דר"א במכחשת ואומרת בתולה הייתי דתו לא שייך ס"ס דלפי דבריה לא שייך הס"ס כלל וע"כ דגם במכחשת הרי לדידן עכ"פ יש ס"ס אף שהיא מכחשת אמרינן דמשום כסיפא הוא דאמרה כן ע"ש ולפענ"ד הי' נראה דשפיר מקשה והא ס"ס הוא דא"ל דמיירי במכחשת דכיון דלפנינו יש ס"ס שוב אינה נאמנת דאמרינן דערומי קא מערמא וענ"ב לכך טוענת בתולה היתה כדי שלא יהי' ס"ס וכמו באמרה טמאה אני לך דאינה נאמנת למשנה אחרונה ה"ה בזה יש לומר דערומי קא מערמת וכדי שתצא מבעלה וכיון דיש ס"ס ולא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומותרת לו שוב אינה נאמנת בטענתה ולפ"ז נודע מ"ש התוס' דכל דמפסדת כתובתה לא שייך חשש עיניה נתנה באחר ואם כן בשלמא בהך דר"א דאמר דאינו נאמן לענין הכתובה רק לאסרה שוב הו"א אינה נאמנת אבל אם נימא כשמואל דנאמן להפסידה כתובתה אם כן אף אם נימא דאינו נאמן להפסיד כתובתה דיש ס"ס אבל כל שמכחשת וליכא ס"ס שוב בודאי אין לה כתובה דלא שייך ס"ס אם כן שוב בודאי שייך טענת בתולים דא"ל דהוה ס"ס דיש לומר דמיירי במכחשת ואז שוב נאמנת ולא שייך חשש עיניה נתנה באחר דהא אינה רוצה להפסיד כתובתה ודו"ק היטב כי חריף הוא ועמוק: