שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (ג׳)

והנה תמהני על מעלתו לאחר שהביא כל דברי האחרונים ואחרוני אחרונים למה לא ראה דברי הר"ן ברי"ף שכתב כעין זה. ומ"ש להקשות מהא דקאמר הש"ס בדף ט' אי למיתב לה כתובה וע"ז הקשה דהא בזה שוב יקשה הא זנות ל"ש ותירוץ התוס' שלא תשב באיסור כל ימיה לא שייך כאן דהא לאיסור אינו נאמן וכתב שהקשה לכל גדולי הדור ולא השיבו תמהני דקושיא זו כבר מוזכר בספר מים עמוקים ויאמין לי שאינו ת"י אבל כבר ישבתי הקושיא הזו בקונטרס שלי על פ"פ. גם קושיתו מה שהקשה בהא דאמרו ניתיב לה והא נ"מ ללקיחות זה קושית העולם ומוזכר בהקדמת עמק ברכה וביתר ספרי אחרונים וגם זאת ישבתי ואם אמרתי לכתוב ולהעתיק בזה קשה עתיקא ואין הזמן מסכים להשיב ע"ד פלפול. אמנם אל זה אביט למ"ש לענין דינא במ"ש דאינו נאמן בזמן הזה משום דיש חר"ג הנה כבר קדמו בישועת יעקב לדו"ז רבינו הגדול ז"ל בסי' ס"ח יעו"ש וגם אני חזון הרביתי בזה. והנה מ"ש בשם הח"מ סי' ס"ח ס"ק ח' דבזמן הזה שמקדשין תחת החופה אפילו באשת כהן ליכא למיחש דשמא תחתיו דשכיחי שושבינן ותמיד מצוי עמה נשים ובתולות לא שייך חשש שתזנה בעת ההיא ע"ש וכ"כ הב"ש שם בשם הח"מ. והנה תמהני דסתמו הדברים בשם עצמם והדבר מוזכר בב"י בסי' וא"ו שכתב ונראה דאם קדש ובעל מיד דאפילו באשת כהן מותרת ונראה דה"ה אם בא עליה לאחר זמן ועדים מעידים שלא נפרדו ממנה באותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שרי וע"ש ומצאתי בט"ז שם דבעינן שיושיב עליה עדים לשמרה דבלא"ה אינו מועיל ובנו חורגו הגאון מו"ה אריה ליב השיב דאף בהושיב עדים לא מועיל דאטו בכיפי תלי לה וכתב המגיה דכל שהושיב שומרים לשמרה ודאי נשמרה בטיב ע"ש ולפ"ז נפל בבירא הך דינא דח"מ דכל דלא הושיב שומרים במכוון לשמור אותה לא מועיל וזה מכוון בלשון ב"י שכתב ועדים מעידים עליה שלא נפרדו ממנה באופן שאין לספק שנבעלה באותן זמן וזה דוקא כשהושיב עליה עדים לשמרה. ובלא"ה תמהני דהא אכתי יש לחוש שמא נבעלה לפסול לה וצריך להיות תרי רובי וכמבואר לעיל סי' וא"ו וכבר העיר בזה בבית מאיר בסי' ס"ח שם וכן בהפלאה בק"א שם כמ"ש מעלתו בשמו ותמהני על ההפלאה שלא זכר דברי הב"י והב"ש שכתבו שם דתולין במצוי וגם כבר תמהתי בחבורי כת"י שהתחלתי לכתוב בשנת תר"ג דלפי דברי הח"מ וכן מצאתי בשיטה מקובצת בסוגיא דפ"פ שכתב הרב מוהרב"א בעצמו דהקשה דהיאך שייך ספק תחתיו אף באשת ישראל דהא מהראוי לאוקמה אחזקת הגוף ולומר דהשתא היא דנבעלה דחזקה דהשתא לגבי חזקה קמייתא לאו כלום הוא וכתב כיון דתיכף לאחר החופה לא זינתה שוב לא שייך לומר לאוקמא אחזקת הגוף שהרי כבר יצאתה מחזקתה ע"ש וכוונתו למ"ש הרשב"א בטוש"ע יו"ד סי' פ"א דכל שאי אפשר לומר שעכשיו היא דנטרפה וע"כ שיצאתה מחזקתה מקודם ואי אפשר להגביל מתי יצאתה מחזקתה שוב לא שייך לומר חזקה דמעיקרא ע"ש וא"כ אני מקשה להיפך דלפ"ז הרי התוס' מקשו דבאשת כהן מהראוי לומר שנבעלה מקודם דאוקי אחזקת כשרות לכהונה וכתבו דאוקמא בחזקת הגוף דהשתא היא דנבעלה ולפ"ז שוב יקשה לפמ"ש הח"מ דבזמן הזה לא שייך שבא עלי' תחתיו ואם כן שוב יש מקום להכשיר משום חזקת הגוף דמעיקרא ע"ש שהארכתי בזה בדף ד"ש והבאתי דברי השיטה בסוגיא דהי' בה מומין ועכ"פ אי אפשר לסמוך על דברי הח"מ כמ"ש וכעת אמרתי להמתיק טפי דניהו דיש לחוש שמא באיזה פעם נתיחדה ונבעלה לאחד בתוך משך זמן משתה ולא הי' שם אנשים עכ"פ באותה שעה שהלכה מטבילה ובאתה לביתה ונבעלה לבעלה אי אפשר לומר שעכשיו בעת הזאת נבעלה מאחר דבודאי הי' אז נשים רבות בבית הטבילה ובבואה לביתה וא"כ עכ"פ יצאתה מחזקתה מקודם ואי אפשר להגביל הזמן ושוב לא שייך חזקת הגוף ואם כן שוב יש לה חזקת כשרות לכהונה ויש לומר דנבעלה מקודם וז"ב ודברי הח"מ תמוהים כמ"ש. והנה דרך אגב אסמוך לזה מה שנשאלתי ביום ג' משפטים כ"ב שבט שנתרט"ז מהרב המופלג מו"ה מיכל הובנר נ"י מ"ק ניזניב במעשה שהי' ב"ק חאדריב באחד שיצא קול על אשתו שהיא מופקרת וע"פ הסכסוכים שהי' ביניהם וזהו תורף המעשה שכתב הרב מו"ה יואל דייטש ז"ל אבד"ק חאדריב להרב מו"ה ענזיל נ"י מסטריא וזה תשובתו בת כהן הנשאת לישראל ונפיק עלה קלא דלא פסיק שהיא מופקדת תיכף אחר איזה חדשים מהנשואין שראו אותה נוסעת עם נכרי אחד ביחוד לכפר שבעלה דר שם וכאשר בא הבעל לעיר ביום השוק בא לאזנו הדבר הזה וא"ל בביתו שמהיום ההוא והלאה לא תדבר עם הנכרי ההוא ולא תתיחד עמו ואח"כ ראה בעלה בעצמו שנסעה עם הנכרי ביחוד על עגלה מיוחדת לחוץ אח"כ בא ע"א והעיד שלא בפני האשה שפעם אחד בא אל הכפר ההוא ולא הי' שם הבעל והאשה ושאל לנכרית אחת איו הם והשיבה שהבעל נסע להעיר והאשה הלכה עם נכרי אחד לא ידעה איה הם ושהה שם העד ושמע הילוך בני אדם על עליות הקרעטשמי והלך לראות מי שם ומצא האשה עם הנכרי ההוא יורדים מן העליה וע"ז כתב הרב מסטריא נ"י שמשפטה חרוץ עפ"י מה שמבואר בש"ע אהע"ז סי' קע"ח דמאחר שקינא לה הבעל בינו לבין עצמו שלא תסתרי עם האיש ההוא והוא ראה בעצמה שנסעה עם הנכרי ההוא אין לך סתירה גדולה מזו ואסורה עליו עולמית והוא מהש"ס ריש סוטה דלא לימא איניש לאתתיה בזמן הזה אל תסתרי דלמא קי"ל כר"י בר"י דאמר קינוי ע"פ עצמו ואסורה עולמית וע"ז הקשה דמ"ש בזה"ז אפילו בזמן שהמקדש קיים לא משקינן לה עפ"י עד אחד והשיב דיכול להשקותה עפ"י שתסתרה שנית בפני שנים וע"ז כתב מעלתו דכבר קדמו בזה בכ"מ פכ"ד מאישות והתירוץ מבואר בח"מ סי' קט"ו ויפה כתב. ובגוף הדין כתב מעלתו הרבה טעמים להיתר הא' דהבעל אומר שאמר לה בלשון הזה בל"א זע וויא מען רעד פין דיר אז האלסט דיך אהן דעם ערל ע"כ מהיום והלאה זאלסטי מיט איהם מעהר נישט האנדלין וע"ז כתב מעלתו דאין זה לשון סתירה כמבואר במשנה שאם א"ל אל תדברי עמו אין זה קינוי וכ"כ רמ"א בסי' קט"ו בשם המהרי"ו ועיין ח"מ וב"ש שם דאל יהי לך עסק עמו אין זה לשון סתירה וה"ה בל"א מה שאמר זאלסט נישט האנדלין הוה לשון אל יהי עסק עמו ולפענ"ד יש עוד טעם לדבר אף שדברי המשנה א"צ חיזוק היינו משום דבאמת סוטה יש לה חזקת היתר רק כיון שקינא לה ונסתרה אתרע לה חזקת היתר ולפ"ז זהו כשאמר לה בלשון סתירה אבל אל תדברי אין לו ענין עם סתירה ואמרינן דלא אתרע חזקת טהרה שלה שהרי לא הקפיד ע"ז. עוד כתב דבזמן הזה אינו נאמן לומר שקינא לה כמו דאינו נאמן לומר שראה שזינתה דהא שייך חרם דרגמ"ה ואין בידו להפקיע שעבודו שמשועבד לה כמבואר בסי' קע"ח ואם כן אם היא תכחיש כ"ז שוב אינו נאמן הבעל לומר כן ואף דיצא עליה קלא דלא פסיק ומבואר ברמ"א סי' מ"ו דבכה"ג נאמן דהוה כרגלים לדבר אבל זה אינו דשם הקול מסייע לדיבורה אבל כאן הקול הוא שאוהבת את הנכרי והאמירה הוא שקינא לה ומה ענין קינוי לאמירה דאף אם היא מותרת כל שבא עליה אחר הקינוי עובר בעשה ושוב אינו נאמן. אך לפענ"ד נראה דבכה"ג לא שייך לומר חדרגמ"ה דהרי באמת לכופו לשמש עמה אין בידינו לכופו אף בזמן הזה כמ"ש הנוב"י בסי' י"ב חלק אהע"ז ואם כן בשלמא באומר שזינתה או שמאמין לדבריה שזינתה דהיא מאוסה בעיניו ול"ח שיבא עליה כמבואר סי' קי"ז אם כן שפיר לא מאמינין ליה שאסורה עליו וא"כ יבא עליה באיסור דהא ממנ"פ אם אמת הדבר שזינתה שוב תהי' מאוסה בעיניו אבל אם אומר שקינא לה שכתב הב"ש שיש לחוש שיבא עליה אם כן איך נימא בשביל חרגמ"ה לא יאמינוהו ודלמא אומר אמת ויוכל לבא לידי מכשול ועיין ב"ש סי' קי"ז ס"ק ח' ועיין מ"ש בגליון ואף שהתוס' בכתובות דף ט' ד"ה ומי כתבו דאף אם ראה שזינתה כל שאין עדים מותרת היינו להס"ד שם אבל פשיטא דלא קי"ל כן ועיין בבני אהובה שם בתשובתו שם ובנוב"י מהד"ב הנ"ל איברא דלכאורה יש לומר דנוקמא אשה בחזקת טהרה דא"ל דאחר שקינא לה ונסתרה אתרע וכמ"ש בשם התוס' דזה אינו דבאמת אינו נאמן משום דמשועבד לה ואף דאנן מוכרחין להאמין דדלמא באמת אמר אבל זה אינו דע"י החזקה יש לומר ששקר דיבר וגם אף אם יבא עליה ליכא איסור דדלמא טהורה היא אף דהיה הקינוי וסתירה אמת אבל זה אינו דהא אתרע החזקה דהרי יצא עליה קלא דלא פסיק דזינתה עם הנכרי ואבדה חזקתה ובזה יש ליישב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ במ"ש הרשב"א בתשובה אם הודה החשוד שזינתה נאמן דפ"ד והקשה הא בעי שעד המעיד בטומאה שיעיד שזינתה עם אותו איש שקינא לה ממנו וכאן אם פ"ד הרי לא זינתה עם אותו האיש שקינא לה ממנו והיתה שותה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דבעי שיעיד שזינתה עם אותו איש שקינא לה ממנו הוא דאם לא כן יש לאשה חזקת טהרה דלא שייך קינוי וסתירה דהקינוי וסתירה לא הי' מאותו איש ולפ"ז זהו שם אבל בחשוד שפ"ד אף דלענין עדות פ"ד אבל מ"מ אתרע חזקתה דלתורת עדות אינו נאמן אבל באמת ידענו שזינתה עמו ואם כן מה חזקת טהרה יש לה ושאני כל ע"א דעלמא שאינו נאמן נגד חזקת טהרה והרי לא ראה שנטמאה בפירוש רק שיעור כדי סתירה וגם עכ"פ הוא מעיד נגד החזקה אבל כל שאומר שזינה עמה ניהו דפלגינן דיבורא אבל מכל מקום הוא יודע שזינה עמה ולא שייך חזקת טהרה ודו"ק והן נסתר מחמתו גם מ"ש מעלתו שיש לומר דלמא מחל על הקינוי קודם הסתירה ומהראוי לומר שמחל דהא עכשיו איכא חדרגמ"ה ואינו נאמן לומר שלא מחל לה והרי יש לה חזקת היתר אף לאחר קינוי וסתירה כמ"ש בישועות יעקב ואם כן מהראוי לומר שמחל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם אמת שלא מחל לה שוב יעשה איסור בביאתו ומאמינים לו. והנה הרב מסטריא כתב שגם ע"א יש להאמין אף שאמר שלא בפני האשה מ"מ העד רוצה לאסור האשה על בעלה וצ"ל בפני בעלה אבל לא בפני האשה והנה זה דבר בטל דצריך להיות בפני האשה שנאסרת דיבא בעל השור ויעמוד על שורו מיהו לפמ"ש המאירי דבאיסורין יכול להעיד שלא בפני בע"ד אפשר לקיים דבריו וכפי מה שהארכתי בדברינו בתשובה לברר דבריו יש לקיים דברי הרב מסטריא. אך מעלתו כתב שהבעל אמר שלא שמע עד היום שהי' ע"א יוכל להיות שהי' איש כפרי הדר סמוך אליו והי' שונא לו ולאשתו גם הי' חשוד בעריות. והנה באמת הבעל נאמן להכחיש לא כמ"ש הרב המשיב כיון שהוא לא ידע בעצמו רק מה שכתבו אליו בשם העד ואם כן יכול לומר שלא אמר בלשון הזה בלשון קינוי וגם העד יוכל לומר שלא הי' רק אותו כפרי ועיין בסי' קפ"ה בי"ד ובסי' קט"ו בעד שאומר מפי עד וגם עד אחד בדבר מכוער מבואר באהע"ז סי' י"א ס"א בהג"ה דלא נאמן אף בקלא דל"פ ואף שיש קצת סתירה בח"מ וב"ש שם היינו בנאמן עליו כבי תרי אבל כאן אינו נאמן עליו כבי תרי פשיטא דמהימן להכחיש ומכ"ש שאין העד נאמן בדבר מכוער וע"כ יראה מעלתו ליסע ל"ק חאדריב ולדרוש ולחקור היטב גם לאיים על הבעל והאשה שאם ידעו או הבעל מאמין שזינתה אז אסורה עליו וכל הביאות הם ביאות אסורות ונפשו עליהם תאבל בזה ובבא וכל ישראל נקיים מזה והקולר תלוי בצווארם כי ההיתר רופף ורק שקשה לשבור הזוג וקשים גירושין ובפרט שהרב המשיב אסר בפירוש אף שלא הרגיש בכ"ז מכל מקום ההיתר רופף: