שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ד׳ (ב׳)

הנה בש"ע יו"ד סי' רל"ב סי"ב נחלקו הב"ח והט"ז והש"ך בזה שדעת הב"ח דמשום אונס ממון אין לעבור על השבועה והט"ז והש"ך חולקים עליו ועיין ב"ש סי' נו"ן ס"ק ט"ז וראיתי בא"מ סי' נו"ן שם ס"ק ד' שחידש דכל דמחויב לקיים אף באונס כמו בשבועה שמחויב לקיים אף באונס ממון ממילא לא מקרי אונס ונפלאתי ע"ז דהא השבועה לא מחייב באונס ממון וכמ"ש הב"ש והט"ז והש"ך שם דלא כהב"ח וגם מ"ש שם בהך דע"ז דמקשה הש"ס בדף נ"ד והא אונס רחמנא פטריה ומשני דבפרהסיא יהרג ואל יעבור וע"ז הקשה דאכתי למה תאסר הבהמה באונס דניהו דהוא חייב להיות יהרג אכתי הבהמה למה תאסר וע"ז חידש דכל שמחויב שלא לעבור אפילו באונס זה האונס מקרי רצון ונפלאתי ע"ז דדברי רבינו הרמב"ם מפורש להיפך פ"ה מע"ז ה"ד דאף בג' עבירות דיהרג ואל יעבור כל שעבר באונס אין ממיתין ולא מלקין ע"ש ומבואר דמכל מקום אונס הוה אונס ולא רצון אף שמחויב שלא לעבור ויהרג ואל יעבור ואני כתבתי על הגליון דדברי רבינו מפורשים בהך דע"ז דפריך אונס רחמנא פטריה הרי מבואר דבאונס פטור. הן אמת דלפמ"ש התוס' שם דלהס"ד הוה ס"ל לרבא דבאונס גם בע"ז אינו מחויב למסור עצמו וגם במסקנא רצה רבא לתרץ אליבא דר"י דס"ל דבצינעא אינו מחויב למסור עצמו אם כן שפיר מקשה דשוב אין האונס רצון ובפרהסיא דמחויב למסור עצמו באמת הוה האונס כרצון אבל לפירוש הסמ"ג שם דרבא פסק כרבי יוחנן דמחויב למסור עצמו גם בצנעא משום קידוש השם ורק דאינו באזהרה ולא במיתה אבל בפרהסיא יש מיתה גם כן א"כ עכ"פ כיון דמחויב מצד מ"ע דקידוש השם ממילא לא מקרי אונס רק רצון וע"כ דלא כא"מ ומה גם דעכ"פ ברמב"ם מבואר הדין להיפך וכמ"ש: