שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ו

מהרב מוה' נתן הלוי נ"י אבד"ק קילקיב במה שאירע בריאה שנמצא בו נקב במקום שהעביר שם הטבח את ידו ובהנקב יש בו חסרון הניכר קצת בשר ועור ולכאורה מבואר ברמ"א סי' ל"ו סוף ס"ח דנמצא נקב שהיא פתוח אין תולין בשום דבר ומבואר בתב"ש דהיינו כעין נקב שיש בו חסרון וע"ז האריך מעלתו כיון דכל הטעם דתלינן במשמוש היד דטבחא הוא משום שנשחטה הותרה ומוקמינן אמצוי וכיון שמצוי להיות אשר הסכין עב וגס ויוכל להיות שנחסר ע"י הסכין ומש"ה חסר וממילא הוא פתוח דהיינו חלל ולמה לא נתלה וכמו בזאב שבא ואחסר קצת מריאה אטו לא תלינן בהזאב כל שראינו שהזאב בא ונטלו ואם כן ה"ה בזה וע"כ האריך דכל שע"י חסרון שנחסר נעשה פתוח בודאי תלינן והתב"ש לא כתב רק שאם הוא כעין נקב שיש בו חסרון והיינו במקום שאין שייכות להך פתיחה ולא שייך לתלות במצוי והאריך בזה הנה לפענ"ד נראה דכאן טריפה דכל שהוא פתוח ואינו מרגיש הטבח שמידו נעשה הוא טריפה כמ"ש ביש"ש סי' נו"ן דבעינן שירגיש הטבח שמידו נעשה והובא בתב"ש שם ס"ק כ' והפר"ת הוסיף דאם הרגיש הטבח שעשה נקב אבל לא הרגיש שעשה פתוח אינו מועיל וכ"כ במ"ע שורש רביעי ענף שני ס"ק ח' וה"ה בזה. ותדע דאם לא כן היה לו להיש"ש לכתוב דכל שיש לתלות שע"י החסרון נעשה פתוח כשר וע"כ דבזה לא תלינן. ומ"ש ראיה מזאב אינו ראיה דשאני זאב דודאי נוקב דהרי גם בנקב עגול תולין בזאב כמ"ש הדמש"א הובא בכנה"ג אות ל"ד בהגהת ב"י ובמ"ע שם ס"ק ט' כתב דאף בפתוחים ויש בהם חסרון תלינן בזאב משא"כ בטבח דאינו ודאי נוקב ואם כן אין ראיה מזאב ומכל מקום לדינא נראה לפענ"ד דצדקו דבריו דבאמת תולין במצוי וכיון שמצוי להיות חסר ע"י הסכין וממילא הוא פתוח למה לא נתלה בו כיון דנשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך והיינו דבעינן דבר ברור וכל שאפשר לתלות למה לא נתלה ועיין מ"א סי' תס"ז ס"ק ט"ז דתולין במצוי ובב"ש סוף סי' וא"ו וה"ה כאן ויפה כתב מעלתו דדוקא באם הוא פתוח ואינו חסר אם כן ממה בא הפתיחה ע"כ דנעשה מחיים ומ"ש התב"ש כעין נקב שיש בו חסרון היינו כמו ששם ע"י החסרון נעשה פתוח ה"ה כאן כל שפתוח כעין זה טריפה אבל כל שיש חסרון דהפתיחה היא בשביל חסרון כשר וכן נראה לפע"ד דהנה ר"ה אמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה. והנה הרשב"א בתה"א שער ראשון כתב דמן הדין היה שלא יועיל אף רוב עד שיוודע ידיעה וודאית אלא כיון דבהמה לא אתרעי אזלינן בתר רובא ולפ"ז ה"ה להיפך בנשחטה בחזקת היתר עד שיוודע לך מהראוי שיהיה ידיעה ברורה שטריפה ואף רובא לא תועיל וניהו דנימא דרוב מועיל כמו ברישא דמועיל רובא אבל כל שיש רוב להיפך ומצוי שיהיה כן פשיטא דאין להטריף. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הגהמ"ר שהביא הש"ך בסי' ל"ו דכל היכא דתלינן אפי' אדמי ולא אקיף כשר והמהרי"ט ח"א סי' ל"ז הסכים ג"כ כן ובפר"ח חולק דהרי הרמב"ם כתב בפ"ו משחיטה דגבי ב"מ אם נקבו ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה נוקבין נקב אחד ואם אינן דומין קודם שחיטה נקבו וכך כתב הרוקח בידוע שקודם שחיטה ניקב ומשמע דאינו מחמת ספק רק שודאי קודם שחיטה היא והוא הדין כאן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת סברת הגהמ"ר היא נכונה לפמ"ש דהא צריך לדעת בבירור שנטרפה ומספק מוקמינן אחזקת היתר אך לכאורה זה טעות דכל שנולד ריעותא וראינו נקובה והספק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה כיון שאין לנו במה לתלות עפ"י רוב קודם שחיטה היא ואם כן לא שייך חזקת היתר דהא הספק מעיקרא אם הי' כאן חזקת היתר כלל וגם שוב שייך מחזיקין מאיסור לאיסור אך זה אם לא הי' לנו במה לתלות שוב החזקת היתר בתקפו כיון שיש לנו לתלות אם כן תולין במצוי ואם כן מה בכך שחזינן ריעותא דלא אדמי אבל החזקת היתר הוא חזקה טובה דהרי יש לתלות שלאחר שחיטה ותולין במצוי אף דחזינן ריעותא דלא אדמי מוקמינן אחזקת היתר דבעינן שידע במה נטרפה והרי כאן יש במה לתלות ואם כן להיפך יש חזקת היתר ומה אכפת לן במה דלא דמי וזה ברור ודו"ק: