שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ד (ג׳)

והנה מה שהאריך מעלתו מענין לענין ותורף דבריו דלא ידע לפרש טעמו של הב"י וד"מ דלמה לא נחוש כשבא לפנינו תחוב כיון שלא ראינו הנקב וכבר כתבתי טעמו לעיל ומה שהאריך לחוש דשמא הבריא וניקב לחוץ וחזרה לאחר שנתרפא הנה באמת יש ס"ס שמא קי"ל כר"ת דגם בהמסס אין טריפה ולא חיישינן שמא הבריא ואת"ל דס"ל כרש"י מכל מקום שמא ניקב ולא הבריא וכן להיפך שמא לא הבריא ואף דאין כאן ס"ס המתהפך מכל מקום צריכין אנו לדון אם ניקב לחוץ כלל ובכה"ג כתב הש"ך בשם הרמ"ע דל"צ להתהפך כלל וז"ב ובלא"ה כיון שתחוב מדופן החזה לעובי המסס אין לנו לחוש שמא עברה יותר דהא אנן חזינן דתחוב מזה לזה מה"ת לנו לומר דעבר יותר וע"כ לא חיישנין בהמסס רק כל שלא ראינו מונח רק בהמסס בלבד יש לחוש דלמא עבר ונתרפא עד שאינו ניכר אבל כאן יש לנו לתלות דניקב ותחוב מדופן החזה עד עובי המסס וגם כיון דנסרך דופן החזה להמסס ודאי ניכר שלא עבר החוצה דהרי ראינו שנסרך עד שם הרי דלא הבריא דהרי הסירכא לא עברה ועכ"פ לפענ"ד הי' מקום להתיר ובפרט הגבינות והחמאה שמעולם לא הי' בכלל איסור אך מה שיש לעיין בזה כיון דרק בהפ"מ אנו מתירין בהמסס בנקב שאינו מפולש כמ"ש הש"ך סי' מ"ח ס"ק ט"ו וכן הא דמקילינן כאן כדעת המרדכי הוא גם כן רק בהפסד מרובה ואם כן הרי כתב הט"ז סי' צ"א ס"ק י"ב דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפסד מרובה יעו"ש אך דברי הט"ז אינם מוסכמים וזכורני שראיתי באחרונים ובספר בית יצחק מהשו"ב המומחה ראיתי איזה פלפול בשם הגאון מו"ה ברוך פרענקי"ל ז"ל בזה ע"כ קצרתי: