שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ד (ב׳)

והנה מעלתו הביא דברי הבכ"ש בחולין דף נ"ג בהך דאמרו בקוץ עד שתנקב לחלל ופירש"י דכל שניקב לחלל טריפה והביא דברי הגהמ"ר בשם ר"ש שכתב במחט שנמצא בחלל הגוף דטריפה כמו במחט שנמצא בכבדא וע"ז תמה דלמה לא הביא ש"ס מפורש דבקוץ עד שתנקב לחלל דבמנקב לחלל טריפה וכתב די"ל דר"ש מפרש דבקוץ עד שתנקב נחלל אין הכוונה כפירש"י רק כיון דבדרוסה טריפה כל שהאדים כנגד הנקב אם כן ה"א דגם בקוץ נטרף משעה שהאדים אף שלא ניקב עד החלל קמ"ל דאינו טריפה אפילו תחוב במקום שנקובה פוסל רק עד שתינקב להחלל ולפ"ז אין שום רמז בש"ס לניקב חלל הגוף ומעלתו האריך בזה דלפי דעת ר"ש אפשר דבניקבה לחלל הגוף אין צריך אפילו בדיקה כלל רק בנמצא מחט בחלל הגוף כל שלא ידענו שבא מבחוץ חיישינן שבא דרך הוושט שרוב נבלעין דרך הוושט הוא וע"ז תמה מעכ"ת דלא אמרינן רק שרוב נבלעין דרך הוושט אבל לא אמרינן רוב דרך הוושט נבלעין ויוכל להיות שנתחב דרך דופן מבחוץ והו"ל ספק השקול ולא מטרף כלל וגם למה הב"י לא הזכיר כלל אותן הפוסקים שמביא הבכ"ש שם דל"ח לחלל הגוף והאריך מעלתו ולפענ"ד הנני יוסיף לתמוה דלפי דברי התב"ש מה מקשה הש"ס בדף נ"ב על ר"ח דאמר דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים מהא דתנן דרוסת חתול ונמייה עד שתנקב לחלל אבל דרוסה לית להו כלל ומה קושיא דלמא באמת יש להו דריסה רק דלא סגי באם האדים הבשר כנגדו ככל שאר דרוסות דאמרו משיאדים הבשר כנגד ב"מ וכאן אין הדרוסה כל כך חזקה רק עד שתנקב לחלל אבל לעולם אית ליה דרוסה ועיין בב"י סי' נ"ז דכתב בשם הרשב"א דהרי"ף והרמב"ם מפרשים דדרוסת הנץ עד שתנקב לחלל משום דרוסה נגעי ביה ולא משום נקיבת החלל ונדחק שם דלמה לא פירשו משום החלל ולשיטת הפוסקים הלז אם כן אינו טריפה רק משום דרוסה ולא משום חלל הגוף וע"כ דאי אפשר לפרש כפירוש התב"ש הנ"ל. ומה שרצה מעלתו לפרש דברי הגהמ"ר דלכך הביא ממחט שנמצא בכבדא דהיינו לענין זה דל"מ בדיקה כיון דאינו מקום ידוע ל"מ בדיקה והביא דברי הר"ן שפירש כן בהדיא במחכת"ה הנה זה ודאי שרוב פוסקים ס"ל דכל שאינו במקום ידוע ל"מ בדיקה ועיין בסי' ל"ג וסי' מ"ח אבל ר"ש שאסר דמשמע דגוף האיסור לא ברור ליה רק ממחט שנמצא בכבד ע"ז שפיר תמה התב"ש: