שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ד

מהרב מוה' שמעון יהודה פאנפנער אבד"ק וואשער במדינת הגר במה שקרה שם ששחטו ג' שוורים רצופים ונטרפו כולם ואח"כ שחטו פרה שמינה וכאשר הכניס הבודק ידו הרגיש כי נסרך המסס לדופן החזה והרגיש כמו קוץ או מחט בתוך הסרכא ולאחר הפשט וניתוח ראה כי תחוב קוץ מדופן החזה אל המסס ולא לחלל ורק ניקב כמו חצי עובי המסס וניכר ונראה לעין כי ההמסס בא מהחוץ כמהלך שביל מחוץ וכאשר הובא לפניו אסף כל התלמידי חכמים שבעיר והכשירו שהיה דוחק בבשר ולכבוד שבת והפ"מ ומטעם דרוב הפוסקים הסכימו לדעת המרדכי שהובא בד"מ סי' י"א דלא בעי ניקב קוץ לפנינו ורק כשנודע בבירור שבא מבחוץ וגם עדיין תקוע בדופן לאותו אבר שכנגדו די וס"ל דגם הרשב"א מודה בזה ולא הסכימו הרש"ל והב"ח והט"ז וש"ך ופר"ח וגם מה שניקב ההמסס מצד אחד דלדעת רש"י טריפה כבר הסכימו כל האחרונים דבהפ"מ יש לסמוך אמכשירין דלא כב"ח דאוסר אפילו בהפ"מ וכ"ש בנדון הלז שהי' הפ"מ וכבוד שבת שיש להתיר וע"כ הסכימו להתיר אמנם אח"כ נתיישב מעלתו שטעה בזה והוא אסור ונשאר טריפה רק שהלומדים והמורים שם מתרעמים על מעלכ"ת למה החמיר וגם יש עוד בעיר כמו חצי ככר גבינה ואיזה מדות חמאה אשר נתהווה מאותו חלב של הפרה הלז ועדיין לא הורה בה מע"ל וע"ז האריך לברר האמת וטעמים שלו והנה אמר מעלתו לשאול חוות דעתינו בזה. והנה אם אמנם מעלתו האריך הרבה בכל פרטי השאלה ומענין לענין בספיקא דאורייתא ואני עמוס הטרדות מבית ומבחוץ ומה גם כי כמעט לא הונח מקום להתגדר בכ"ז אמרתי אעמוד על דבריו בקצרה והנה מעלתו התחיל שהדבר תלוי במחלוקת הב"י והד"מ בדעת הרשב"א ובין הרש"ל והב"ח דלדעת הב"י וד"מ עכ"פ בעי נקב לפנינו וכאן לא הי' ניקב לפנינו וטריפה משא"כ לרש"ל וב"ח כל שניכר בבירור שבא הקוץ מחוץ לפנים לא בעי ניקב להדופן לפנינו וכשר והנה אעתיק לו מ"ש בעת למודי עם תלמודי נ"י בביאור המחלוקת שבין הרשב"א והמרדכי ולכאורה דברי המרדכי תמוהים דמה"ת להקל בספק טריפות דאורייתא ובפרט לפמ"ש הבה"ג והט"ז בסי' מ"ם דכל שיש להמחט חזקה רעה שבוודאי תנקוב חיישינן שמא נקבה כבר ע"ש ואם כן ה"ה כאן והנראה דסברת המרדכי הוא דהרי זה מבואר בנדה דף ד' דממקום למקום לא מחזקינן ריעותא ובאו"ח סי' תס"ז השתמשו בזה הפוסקים ובפרט המג"א האריך בזה הכלל ולפ"ז כיון דנשחטה הותרה רק שאתיליד ריעותא אמרינן דבמקום דאתיליד ריעותא כאן נמצא כאן הי' אבל לא מחזיקין ריעותא ממקום למקום ובש"ס דף מ"ח שם ע"ב בכל החששות הוא משום דקרוב יותר לתלות שבא דרך הוושט דעפ"י רוב בא דרך הוושט שפיר חיישינן ולא שייך כאן נמצא כאן הי' נגד הרוב משא"כ בזה וסברת הרשב"א נראה לפענ"ד דע"כ לא שייך לומר דלא מחזיקין ריעותא ממקום למקום רק במקום דנוכל לומר דלא הי' במקום האחר הריעותא כלל אמרינן דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום אבל כאן כיון דחיישינן שעבר המחט והקוץ דרך פנים אם כן הי' עכ"פ הריעותא בפנים במקומות שהי' יכול להיות טריפה ול"ש לומר דלא מחזיקין ריעותא באותן המקומות כלל דע"כ הי' עובר באברים הפנימיים והרי ע"כ היה שם ואם כן פשיטא דחיישינן וכעין זה כתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דכל שזרק לה הקידושין ספק קרוב לה לא שייך לומר חזקת פנויה דהרי הריעותא לפניך והיינו כמ"ש בישועת יעקב באהע"ז ס"ו כיון דעכ"פ הי' יכול להיות קרוב לה שוב אתרע החזקה וה"ה כאן. ובזה מובן סברת הב"י בהרשב"א דכל שנתחב לפנינו מדופן ללב אם כן בזה ודאי שייך לומר דלא הי' כלל במקומות אחרות רק תיכף יצא מהדופן ללב ושוב לא מחזיקין ריעותא בשאר מקומות וכן לפי הבנת הד"מ כל שכעת ראינו שנתחב בלב הרי אותו מקום מוגבל טפי משאר מקומות ולכך אין מחזיקין ריעותא במק"א. ובזה מובן לשון הש"ס דף מ"ח דאמר שם מי מכוונא לסימפונא רבה ועיין רש"י שם ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהוושט לא מכוונא לעומת הסמפונא רבה אם כן ע"כ עבר בשאר מקומות שוב יש לחוש דמהקנה בא כיון דאינו מכוון לסמפונא רבה הוושט: