שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ג

מהרב האבד"ק קילקיב מוהר"נ הנ"ל במה שאירע ששוחט בעת שחיטתו להבהמה נתנודד ונדחף ראש הבהמה והשוחט אמר שידוע לו שלא עקר סכינו מבית השחיטה וע"ז נסתפק אם יש לחוש לחשש שהי' ואז הוה ספק שהי' במשהו כי שיעור שהי' בבהמה הוא גדול מאוד וספק שהי' במשהו היא כשר כמו בנמצא גמי חתוך או חתוך באצבעו או דלמא דיש לחוש לשאר דברים הפוסלים בבהמה דספק משהו פוסל בהם והו"ל ספק נבלה זהו תו"ד בקצרה. והנה הא ודאי דלשאר דברים הפסולים בשחיטה אין לחוש דלא שייך דרסה ולא חלדה ולא עיקור והגרמה בזה שנדחף ראש הבהמה רק לשהי' יש לחוש אמנם מה דפשיטא ליה דספק שהי' כשר באמת אף אם הוא משהו הנה הו"ל ספק דרבנן באתחזיק איסורא דאזלינן להחמיר ומה גם שספק שהי' במיעוט קמא הו"ל ספק בשחיטה ולדעת התב"ש הוא מן התורה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ב חלק יו"ד סי' ב' ועיין פרי מגדים סי' כ"ג ומה גם הרי בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך וכתב בת"ה בית ראשון שער ראשון דמצד הדין לא היה לנו להכשיר רק בידיעה ודאית ולא ברוב אלא שבהמה לא אתרעי ולכך מהני רוב מצויין וא"כ כאן שאתרעי הבהמה אם כן הו"ל ספק בשחיטה ואוקמא אחזקתה ומה גם שהספק שמא שהה במיעוט קמא ולדעת התב"ש הו"ל נבלה מדאורייתא ועכ"פ זה לא נודע שמא טרם גמר רוב השחיטה נדחף הבהמה ואם כן הו"ל ספק בשחיטה וגם מכל מקום יש חשש לשאר ספיקות ואף דחששות רחוקות הן מכל מקום עכ"פ צד ספק יש בהן ועל כן לא מלאני לבי להתיר ועיין ש"ש: