שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ב (ג׳)

ובזה אמרתי דבר נחמד על מה שהקשו כלם דלמה ל"ח ללקותא דרכיש ובד"מ בסי' ס"ט חידש דלקותא דרכיש אפשר שבא מחמת דרוסה ודרוסה גמורה ל"ח ע"ש וזה דחוק. ולפמ"ש אתי שפיר דשם עולא לשיטתיה דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה אם כן מכ"ש דלא חש ללקותא דרכיש שאין חוששין לספק דרוסה ולכך חשיב דרוסה גמורה בכלל השמונה טריפות אבל לדידן דכל שאיתיליד ריעותא ועל הדורס חיישינן לספק דרוסה הוא הדין בלקותא דרכיש דכל דחזינן ריעותא חיישינן וז"ב ודו"ק. נהדר להסוגיא והנה הש"ס פריך מ"ש מספק טומאה ברה"י והיא תימה גדולה דמה ענינו לשם והא ספק טומאה ברה"י התורה עשאו כוודאי ומה ענינו לישב קוץ בוושט דודאי טריפה בודאי אינו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ספק טומאה ברה"י התורה עשאו כוודאי קודם השתיה ומשום דאתרע לה כיון שקינה לה וכמו שכתבו התוספות ריש נדה ולפ"ז הרי כתב הרמב"ן והרשב"א בתורת הבית שער ראשון דלכך צריך בדיקה אף דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומהדין שאף רוב לא יועיל עד שתצא בבירור מחזקת איסור רק דכיון דבהמה לא אתרעי סמכינן ארוב וכיון דבעי ידיעה וודאית כל זמן שלא יצאתה מחזקתה אם כן כל שיש ריעותא דישב קוץ בוושט שוב בעי ידיעה ודאית וכל זמן שיש ספק ל"מ והו"ל כוודאי איסור וע"ז אמר דאי מטומאה גמרינן שוב נדמיהו לספק טומאה ברה"י וע"כ דשם שאני דהו"ל כסוטה וגזירת הכתוב הוא ונתברר כל הסוגיא הדק היטב ת"ל. ומ"ש התוס' ד"ה קסבר להקשות מהא דאמרו דרב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה אבל לדידן חוששין. ולכאורה אין ביאור דהרי כתבו דדרוסה שכיח ואם כן בדין הוא שיהי' חוששין ועיין מהר"ם לובלין שלא תיקן כלום. ולפענ"ד הכוונה דהרי אמרו כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ומשמע להו להתוס' דהוה ספק השקול ואם כן כיון דלא הוה רק שקול אלמא דדרוסה ל"ש ואם כן למה חוששין וע"ז כתבו דלא הוה ספק השקול רק דיותר יש לתלות באריה מכל מקום הוה ספק דעכ"פ איכא למימר להיפך כנלפענ"ד: