ובזה מובן היטב מה שהקשה משתי חתיכות ולכאורה היא תמיה גדולה דכל ספק טריפות נימא דדמי לשתי חתיכות והא שאני חתיכות דהו"ל איקבע איסורא והתורה חייבה אשם תלוי דלבו נוקפו ועיין ש"ך סי' קכ"ז משא"כ בשאר ספק טריפה דלא אקבע איסורא ואם כן מה מקשה על עולא והיא פליאה גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס ס"ל כיון דאיתיליד ריעותא אם כן שוב איתחזיק איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וע"ז משני דלעולא כיון דלא חייש לריעותא אם כן לא מקרי אתחזק איסורא ואדרבה נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ בשתי חתיכות גם כעת מקרי אקבע איסורא וזהו מה שכתבו התוס' ד"ה שאני דכאן מעיקרא היתה בחזקת כשרה והיינו משום דנשחטה הותרה וז"ש רש"י שישיבת קוץ בלא נקיבה אינו כלום והיינו דאמרינן בזה נשחטה הותרה וע"ז מקשה מ"ש מהשוחט בסכין. ובשו"ת נודע ביהודה שם הקשה דהא שם אתחזק איסורא ומה ראוי לאסור. ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס מקשה כיון דשם מחמרינן כל דאתיליד ריעותא ומוקמינן אחזקת איסור דמעיקרא הוא הדין הכא נמי וע"ז משני התם אתיליד ריעותא בהסכין והיינו דאף דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי מכל מקום ס"ל לר"ה כל דאתיליד ריעותא בסכין שוב מוקמינן הבהמה בחזקתה משא"כ כאן דלא חשיב ריעותא כלל כמו דלא חיישינן לספק דרוסה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ב (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.