בסוגיא דישב לה קוץ בוושט וארשום בקצרה מה שאמרתי בזה והנה זה יצא ראשונה לכאורה הקשיתי בהא דפריך הש"ס על עולא מ"ש מספק דרוסה ולמה לא משני דשאני דרוסה דכתיב מפורש בתורה וכתב הרמב"ם דמחמרינן בספק משא"כ בקוץ בוושט ומצאתי בכרתי ופלתי סימן נו"ן ס"ק א' בסופו שם במרוצת דבריו הרגיש בזה אך באמת אם נימא דישב לה קוץ בוושט הו"ל ספק בשחיטה ועכ"פ אינה זבוחה ונפסלה בשחיטה קרינא ביה וכמ"ש הש"ך סי' ל"ג ס"ק ג' ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ק חלק יו"ד סי' ח' שגם הוא דרך בדרך הזה ואם כן כל שהוי ליה ספק בשחיטה שמא במקום נקב קשחיט הו"ל דבר המפורש בתורה ובודאי אסור מן התורה ועיין כו"פ שם ובזה נבאר כל הסוגיא דמה דפריך מ"ש מספק דרוסה היינו מכח כ"ש דמה התם דספק דרוסה לא מקרי ספק בשחיטה ושייך נשחטה הותרה ואפילו הכי חיישינן ומכ"ש בזה ואין לומר דדרוסה שכיח כמ"ש התוס' ד"ה קסבר דהא גם נקובת הוושט שכיח כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"א וע"ז משני דס"ל לעולא דאין חוששין לספק דרוסה אם כן אף בקוץ בוושט אף דאתחזיק איסורא הא כל שנשחטה הותרה ואין לומר דהוה ספק בשחיטה דהא כיון דלא חיישינן לנקובה לעולא כמו דלא חש בספק דרוסה שיהי' מקרי ריעותא אף דדרוסה שכיח הוא הדין בקוץ בוושט לא אשיב ריעותא מה שישב ואם כן שוב נשחטה הותרה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.