שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ל״א (ב׳)

והנה בעש"ק חיי הגיעני מהרב ד"ק קילקיב הנ"ל תשובה שנית להשיג על מ"ש ותורף דבריו דכל ענין נפיחה המוזכר בפוסקים הוא דווקא לאחר שבדקו במשמוש היד ומראית עין וראו שהתחתון שלם ע"ז הצריכו נפיחה וע"ז דן מעלתו דאם הבדיקה חיובית שוב ל"מ נפיחה והנה לשון התב"ש אינו מורה כדבריו דאל"כ הי' צריך להתחיל דצריך להוציא הריאה ולבדקה במשמוש היד ולראות במ"ע וגם לנפחה ואם לא נפחה כשר בדיעבד אבל מ"ש בתחלה דצריך להוציא הריאה ולנפחה משמע דזה הוא חיוב לכתחלה ואם לא נפחה סגי בראיית עין ומשמוש בידים ולפ"ז כל שנפחה יוצא אף שלא בדק במשמוש היד ומ"ש התב"ש דלא נסמוך בזמן הזה על בקיאתינו היינו לומר דאין צריך בדיקה כלל דכשר בניקב זה בלא זה כמו שהי' בימי הגמרא וע"ז אמר דכעת צריך בדיקה והיינו לכתחילה נפיחה וכל שעלתה בנפיחה בודאי אין צריך בדיקה כלל ואם לא נפחה סגי בראיה ומשמוש היד אבל אם לא נפחה ולא בדקה ולא ראה טריפה דכל מה דאפשר לברורי מבררינן וצריך לברר ואם לא בירר טריפה כמו בלא בדק הריאה כנלפענ"ד ברור. ומ"ש להתיר בשביל ס"ס וע"ז כתב דאינו מבין דכל שאנו חוששין שמא ניקב התחתון ע"כ דהוא מכוון נגד העליון דאל"כ אין ענינינו לחוש לזה גם בזה לא ידעתי הא זה בשביל חולי והחולי א"צ להיות מכוון דבשלמא במחט צריך להיות מכוון דאל"כ מי הביא להקוץ ומחט שתנקב במקום אחד אבל החולי יוכל להיות כשם ששלט החולי בחיצון במקום הזה כן נקט החולי בתחתון במק"א ואף שיותר קרוב שתשלוט החולי במקום ששלטה בעליון לא מפני זה לא תהי' מגודר בשם ס"ס ועיין תוס' בסוגיא דפ"פ דאונס אף דרוב לאו באונס מכל מקום לצרף לס"ס יש לצרפו יעו"ש והוא הדין בזה עכ"פ לא הוה יותר מרוב דמכל מקום בגדר ס"ס הוה. ומ"ש על מ"ש בדרך פלפול דלשיטת התוס' ביבמות רבה לשיטתו הנה בזה א"צ להשיב ומה שהוא נוגע לפלפול כל דרך איש ישר בעיניו. אכן מ"ש דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום וע"ז תמה דאם כן למה החמיר התב"ש אם לא בדק ולא ראה במראית עין מה"ת להחזיק ריעותא תמהני דמאחר שצריך לבדוק ולא בדק החמירו כמו בלא בדק הריאה ומשום קנס כדי שיתקיימו דבריהם דאל"כ לא יבדוק כלל ולכן החמירו אבל באמת כל שעשה מה שעשה רק דאנן לא בקיאין פשיטא דכשר וזה פשוט: