שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ״ח (ב׳)

מה שנשאלתי ממנו שהי' ענין לקותא של מים בין סימן לסימן ואחר שנקלף הריעותא נמצא העורות בריאים רק יש לחוש למקום השחיטה ומצא בתב"ש סי' ל"ג גבי הלעטה מצדד להכשיר ומכל מקום לא רצה לסמוך על דעתו אם לא שאסכים. הנה השוחט שהביא השאלה הי' אצלי והראה לי השאלה והי' בין עור הפנימי של הוושט לבין החיצון קצת מקומות קשות וכשהפשיטו לא נראה שום ריעותא ואף לחות מים הרבה לא הי' רק לחות קצת ואם כן אינו אותו השאלה שנשאל מעלתו והנה כתב שנית שבהחפזו כתב בין סי' לסי' ורק שהי' רק בין מים בין עור הפנימי לבין החיצון ובאמת גם רקבון מים לא הי' ולא ידעתי פירושו של רקבון מים אבל כמ"ש הי' הדבר שמשמשתי על העור ולא מצאתי זולת שהי' כמו אבעבועות קטנות. ולפענ"ד זה מבואר בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' א' אות ד' שכתב בזה"ל לפעמים נמצא כשמפרידים שני עורות זה מזה נמצא בין שני עורות אבבועות קטנות ודקות מאוד כמו גרגירי חרדל ולבינים אין בהם ליחה נראה לאחר שגוררין ואין ריעותא בעור שתחתיו יש להכשיר וע"ש שהאריך בטעם הדבר. ולפענ"ד כאן עדיף טפי דכאן לא הי' מחמת הלעטה לחוש שמא ניקב רק ניכר שהי' מחמת חולי ובכה"ג ודאי כשר אליבא דכולי עלמא ומפני כי לא היה הזמן מספיק לעיין רשמתי בקיצור והדין דין אמת כי המעשה הי' בפרה וניכר שהי' מחמת חולי שמפני שהיתה גונחת שקורין חראפין וע"כ שחטו אותה וכשבדקו אף אבעבועות קטנות לא הי' לה רק שניכר מעט קשה כאשר ראיתי בעיני וע"כ הסכמתי להכשיר וכן הגיד לי השו"ב מו"ה אהרן זאב מכפר טאטשיב סמוך ללבוב שבנ"ד עדיף יותר מהך דפ"מ וע"כ ברור דכשר: