מ"ש הטור סי' ש"נ עשה שליח לשחוט בשבת והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שהוא חייב והמשנה למלך פרק ג' מגניבה כתב שהוא שלא בדקדוק דכל שנתערב איסור אחר אמרינן אין שליח לדבר עבירה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז ממעילה ע"ש וכבר כתבתי בזה הרבה וכעת אני אומר בלי עיון בספרים דהנה הטעם דבמעילה יש שליח לדבר עבירה לפענ"ד הטעם בזה דהנה התוס' והריטב"א נחלקו אם בשוגג שייך שליח לדבר עבירה והריטב"א כתב דהוה ליה ביטול בשליחות דכל שהוא לדבר עבירה נתבטל השליחות ע"ש ולפ"ז זהו בכל איסורים אבל במעילה דאף ע"י קטן או קוף מעל דלא בעי שליחות כלל לכך הוה שליח לדבר עבירה בזה וזה ברור. ובזה מתבאר טעמו של הרמב"ם פ"ז ממעילה דכל שנתערב איסור אחר אמרינן אין שליח לדבר עבירה משום דלשאר איסור כל שיש איסור אמרינן דבטל השליחות ממילא גם במעילה לא שייך שליח לדבר עבירה דאף דבמעילה לא בעי שיהי' תורת שליחות כלל כל שיש איסור אחר מעורב ולזה נתבטל השליחות ממילא גם למעילה נתבטל כל הענין וזה ברור ולפ"ז בטביחה דכתב המהרי"ט בחידושיו ריש פרק שני דקידושין דלכך חייב בטביחה ושייך שליח לדבר עבירה משום דהתורה חייבה בשביל פשיעתו שהשומר חייב בשמירה וכל שפשע חייב אם כן מה בכך שנתבטל השליחות אבל מידי פשיעה לא יצא וחייב ומה בכך שנתערב איסור אחר שבטל השליחות מ"מ לא בשביל זה נאמר שלא פשע ואדרבא פשיעתו יותר ולכך חייב וכמ"ש הטור ודו"ק היטב ועיין קצוה"ח סי' רצ"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.