שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ״ה

היום היה אצלי הרב החריף מו"ה מאיר ברא"ם נ"י והראה לי דברי רש"י חולין דף ס"ט ד"ה ותיבעי לך שפירש עובר שהוציא ידו בירושלים והחזירה והכניסה לעזרה שתמה המהר"ם מלובלין ז"ל למה פירש שחזרה והכניסה וע"ז אמר הוא לפמ"ש רש"י בזבחים דף ע"ד דספק טריפה אסור להכניסה בעזרה משום הקריבהו נא לפחתיך ע"ש מכ"ש בודאי טריפה אי לא החזירה יהי' אסור להכניסה לעזרה דהא היא טריפה ואסור להכניסה לעזרה והשבתי דזה אינו דכל שיש מקצת שמחוייב לא שייך חולין בעזרה כמ"ש התוס' במנחות דף פ' ד"ה וכי ע"ש מכ"ש כאן דכל הבהמה כולה היא קדשים מלבד אותו אבר שיצא לחוץ לא שייך חולין בעזרה וז"ב. עוד הראה לי בב"ב דף קי"ד דפריך הש"ס וניחוש דלמא הדר ביה והתוס' הקשו דאם כן כל מתנת שכ"מ ניחוש דלמא הדר ביה ואמר הוא דקושית הש"ס הוא דכמו בלילה אמרינן דאין עד נעשה דיין משום דלא יכול לדון בלילה ה"ה כאן דכל דיכול לחזור בו עכ"פ לא יכול לדון ונעשה עד ושוב אין עד נעשה דיין ולא אמר כלום דאכתי תקשו קושית התוס' דמה"ת לחוש שמא יחזור בו וגם קשה קושית התוס' דהו"ל להקשות והא מצי הדר ביה ע"ש וגם בלא"ה זה אינו דשאני התם דניהו דאין דנין בלילה אבל להעיד יכלו אבל בזה שיכול לחזור גם עדות אינו דהא יכול לחזור ובפרט לפמ"ש התוס' ישנים בכריתות דף י"ב דצריך שיכוין וזה ברור: