שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ״ד (ד׳)

והנה אור ליום ה' פרשת וישב שנת תרי"ט ח"י כסלו היה אצלי תלמידי הרבני המופלג מו"ה שמואל גאלדבערג נ"י והראה לי מה שקרה לו בעת עוסקו בבית הדפוס וכבש הפרעס על אגודל שלו הי' קצת תיבות ובתוכם השם ממה שהדפיס ובא לשאול מה יעשה והנה מצאתי לו תקנה כיון דגרמא שרי ואף אם נימא דמדרבנן אסור מכל מקום ע"י קטן התירו הגאונים הגרמא וכמ"ש בשו"ת ב"א הנ"ל וע"כ אם לא יהי' מעצמו נבלע ונמחק יוכל לעשות גרמא ע"י הקטן ומה גם דהי' שלא במקומו ואף שכאן הוה עם קצת תיבות מכל מקום לפענ"ד מקרי שלא במקומו והרי אסור לו לרחוץ לשוף וצריך לילך לבהכ"ס וכדומה ואם כן אין לך שלא במקומו גדול מזה וגם יש לצרף לזה מה שלא נתכוין לקדש השם ועיין בש"ך סי' ער"ו אף שבמחנה אפרים חולק ועיין ביד שאול שם מכל מקום סניף איכא וגם לפענ"ד בכאן שאינו עושה רק בשביל שלא יהי' צריך לכנס לבהכ"ס עם זה ולבהמ"ר ולהיות חלילה בזיון הוה כמו ע"מ לתקן שלא יהי' בזיון לשם חלילה ובאמת לא ידעתי למה לא התירו חכמים משום זה ואולי כיון שיש לו תיקון ע"י גמי אם כן שוב אין בזיון בזה אבל זה קשה מאד לזהר וע"כ נראה דשם כתוב השם על בשרו ואולי הי' במתכוין אבל כאן הוה שלא במתכוין ע"כ ודאי מותר בכהאי גוונא. והנה מ"ש למעלה דכל דטבילה בזמנה לאו מצוה לא שייך שידחה העשה הל"ת כעת נראה לי יותר דכל דאינו מצוה בזמנה שוב מקרי אפשר לקיים שניהם אם ימצא גמי דכל הטעם דאמרינן דמכסה ביו"ט משום דעשה דוחה הל"ת אף דאפשר לכסות במוצאי יו"ט כתב הרשב"א בשבת דף כ"ה דאין למצות אלא מקומן ושעתן וכאן כל שאינו מצוה שוב מקרי אפשר לקיים שניהם למחר וליום אחר כשימצא גמי ודו"ק. ודרך אגב אבאר הא דאמרו בסנהדרין שם דף קי"ב ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא ובקצה"ח סי' שפ"ו ס"ק ז' לאחר שהאריך שם להוכיח דאף דבר הגורם לממון כממון דמי לר"ש היינו להתחייב באחריותו אבל כל זמן שהוא בעין אינו ממון בעלים אח"כ הקשה מהך דסנהדרין דמבואר דממון בעלים הוא אף דליתנהו בעיניהו וכבר הארכתי בזה בתשובה וכעת אני אומר דיש לחלק דדוקא דבר הגורם לממון ולא הי' שלו עד"מ שם דקנה העבד לאחר שלשים יום או דקיבל אחריות זה לא מקרי שלו על ידי קבלת אחריות כל זמן שהוא בעין אבל קדשים שלו שהי' מתחלה שלו ורק שהקדישו כל זמן שהוא עדיין באחריותו לא נפקא מרשותו והרי הן שלו וכעין זה חלקו בתוס' יבמות דף ל"ו לענין קנין פירות כקנין הגוף בין אם תחלה הי' לו קנין הגוף ואח"כ רק קנין פירות ובין אם לא הי' לו מתחלה רק קנין פירות ע"ש ובב"ב דף קל"ו וב"ק דף פ"ח ודף צ' והוא הדין כאן. ובזה יש ליישב דברי הפ"י שהקשה ע"ז בקצה"ח שם. ובזה מיושב היטב מה דהקשה אותי הרב מו"ה משה לאהר נ"י אבד"ק סימאן ומו"ץ ד"ק גלאץ בשנת תרכ"ו ב' משפטים במכתב על הך דר"ל דאמר דקדשים שחייב באחריות כדידיה דמי והקשה מהא דקאמר שם דף קמ"ב ע"א לעולם דעיר אחרת דמפקדו בתוכה וקיבל עליה אחריות מ"ד כיון דקיבל עליו אחריות כדידיה דמי קמ"ל הרי דאף דקבל אחריות לאו כדידיה דמי וכמדומה שכבר הארכתי בזה באיזה מקום ולא ידעתי כעת מקומו ולפמ"ש אתי שפיר דכאן שלא הי' שלהם רק שקבלו אחריות בזה פשיטא דכל זמן שהוא בעין לא הוה כשלו וכמ"ש הקצה"ח. וראיתי בתורת חיים שהקשה בהא דאמרו מ"ד כיון דקיבל אחריות כדידיה דמי קמ"ל והקשה דהא בפסחים דף ה' מרבה מלא ימצא כיון דאילו מגנב או מתביד כדידיה דמי ולק"מ דכבר ביאר הקצה"ח שם משמא דגמרא בפסחים שם דלענין בל ימצא הוא דעובר אבל כל זמן דאיתא בעיניה לא הוה כשלו כדאמרו שם ועיין ברש"י שם ובשו"ת צמח צדק סי' ל"א ע"ש ודו"ק: