שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ״ד (ג׳)

והנה בדברי הרמב"ן האלו אמרתי להמתיק דברי התוס' בחולין דף קמ"א שכתבו דלהריב"א אף שאינו לוקה בעבר על ל"ת ועשה ועשה עשה מ"מ הלאו איתא רק דאינו לוקה אבל לא מדחי ליה לגמרי ולא נודע הטעם ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דאינו לוקה משום דהעשה דוחה הל"ת אבל כל הטעם דדחי הוא רק משום דיותר טוב בעיני השי"ת שיעשה מצותו אבל כל שע"י שישמור מל"ת יקיים מצות עשה גם כן שוב אין מעלה בהמ"ע דבין כך ובין כך מקיים המ"ע ואם כן למה ידחה ולכך לא מדחי לגמרי אבל אינו לוקה דמ"מ הל"ת בעצמה הי' יכול לדחות רק דהעשה שבה א"י לדחות ועל עשה אין מלקות וז"ב. והנה המופלג הנ"ל הביא ראיה לדברי התוס' הנ"ל דלא מדחי לגמרי דאם נימא דמדחי לגמרי כס"ד של התוס' יקשה בהך דביצה דף ח' ע"ב דאמר סוף סוף יו"ט עשה ול"ת היא ומה קושיא הא כעת יש עשה דכיסוי בודאי ואף דיש ספק שמא יכתוש הא אף כשיכתוש העשה ידחה הל"ת לגמרי ולא נשאר רק חשש ספק עשה ואין דוחין ודאי מפני חשש ספק עשה והיא לכאורה קושיא גדולה. והשבתי דבאמת הרשב"א כתב דלכך העשה דכיסוי דוחה אף דיכול לכסות בלילה משום דחביבה מצוה בשעתה ולפ"ז כל שיש חשש ספק עשה אם כן שוב יש לומר דחז"ל גזרו דימתין עד הלילה. ובלא"ה יש לומר דכיסוי אינו רק רשות דאי בעי לא שחיט כלל משא"כ עשה דיו"ט וגם העשה דיו"ט חל עליו משעה שקדש היום משא"כ כיסוי אינו חל רק מעת ששחט ובכהאי גוונא ספק עשה זו אלים טפי. ובמ"ש למעלה נתיישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בשבת דף ק"כ לענין דמהדרינן אגמי דרבנן ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ולכך מהדרינן אגמי ור"י ס"ל טבילה בזמנה מצוה וקשה למה לא אמר בסתם דלר"י דטבילה בזמנה מצוה אתי עשה דטבילה בזמנה מצוה ודחי ל"ת דלא תעשון כן. ולפמ"ש א"ש דכאן לא שייך דעשה דוחה ל"ת וכמ"ש לעיל לפי טעמו של הרמב"ן. מיהו בלא"ה לא קשה דכל שאפשר לקיים שניהם פשיטא דאיך עשה דוחה ל"ת ולכך צריך לאהדורי אגמי ובפרט לפמ"ש הב"י סי' י"א דכל דאיכא בעולם מקרי אפשר לקיים שניהם ואף דלא קי"ל כן ועיין בשאגת אריה סי' צ"ו ובמגן גבורים סי' י"א אבל כל דאפשר לאהדורי אגמי פשיטא דלא שרי לדחות הל"ת וז"ב. איברא דקשה לי טובא בהך דנחלקו רבנן ור"י איך לעשות בנזדמנה לו טבילה של מצוה אמאי לא נעשה ע"י קטן דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ואף דאיסור תורה אסור מכל מקום גרם מחיקה ודאי דאינו רק מדרבנן ולשיטת הרשב"א מותר לספות לו בידים ולמה לא נימא לקטן שיניח לו נייר מלוחלח במים וימחוק לו השם ועיין בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"א וסי' ס"ב שהוא והגאון מוהרנ"ה ז"ל סאכסטוב האריכו לצוות למחוק ע"י קטן וע"ש פלפול ארוך ונפלאתי למה לא הערו מזה גופא דלמה לא מצינו תקנה זו בהך דשם כתוב על בשרו וגם בהך דשאל דוד אם יודע אחד אי מותר למחוק השם שלא ישטפו המים למה לא צוה לעשות ע"י קטן. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאדרבא על ידי קטן הוה בזיון טפי דבאמת ענין מחיקת השם כפי הנראה מכל הפוסקים גם משו"ת תשב"ץ ח"א סי' ב' היא בשביל שנצטווינו שלא להשחית את השם וכדאסר לנתוץ דרך השחתה ולכך כל שמתכוין לתקן כל שאינו דרך השחתה מותר יעו"ש ובשו"ת רמ"א סי' ק' ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל שאנחנו עושים בדרך גרמא הוא דשרי אבל אם נעשה על ידי קטן והוא יתכוין להשחית הדבר אף שאינו יודע השם כלל מכל מקום הדבר נעשה בדרך השחתה וזה אסור ואנחנו מצווים ועומדים לא תעשון כן לד' אלהיכם וזה נקרא דרך השחתה ואף דגרם מחיקה שרי כדאמרו שם לא תעשון הוא דאסור הא גרמא שרי היינו דוקא אם אנחנו עושים ולא מתכוין להשחית חלילה אבל מה שיעשה הקטן דרך השחתה זה ודאי אסור כנלפענ"ד וע"כ צ"ע כל מה שהאריכו שם בתקנה זו ולפענ"ד זה מקרי דרך השחתה. אך יש לומר כיון דהקטן אינו מתכוין להשחית השם ואנחנו בודאי אינם מתכוונים דרך השחתה זה מותר. והנה בהא דאמרו וכי ס"ד שישראל נותצין המזבחות כתב בגור אריה דלמה לא הקשו על מחיקת השמות וכי ס"ד שישראל מוחקין את השם וע"ז כתב דר' ישמעאל לא ס"ל דהכתוב קאי על מחיקת השמות רק על נתיצת המזבחות יעו"ש ומכל מקום המוחקו עובר. ונפלאתי דאיך אפשר לומר כן דהא מזה למדנו דגרמא שרי ולכאורה רציתי לומר דבאמת רבנן דר' יוסי לא ס"ל דגרם מחיקה שרי רק דר' יוסי ס"ל כן. ובזה היה מיושב הא דאמר אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה לשון אי הכי הא תיכף קשה טפי על רבנן וכבר הרגישו בזה התוס' ולפמ"ש יש ליישב דבס"ד ס"ל דרבנן לא דרשו כלל לא תעשון הא גרמא שרי משום דלא קאי ע"ז ואדרבא בשבת דרשו הך דלא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי אבל במחיקת השם ס"ל דלא תעשון כן קאי רק על נתיצת מזבחות אבל קדושת שמו אסור אף ע"י גרמא אבל אח"כ דחידש הש"ס דלרבי יוסי אף דבשבת גם כן גרמא שרי מכל מקום אסור משום דאדם בהול ואם כן לא מסתבר שיחלקו כל כך רבנן על ר' יוסי והא בשבת יש לחוש דיבא לידי איסור תורה. והנה לכאורה קשה לי בהא דמקשה דרבנן אדרבנן ומאי קושיא לישני דהא דגרמא בשבת שרי משום דכיבוי גופא אינו רק מדרבנן דהוה מלאכה שאינה צריך לגופה ומקלקל משא"כ במחיקת השם דהוא איסור תורה אף גרם אסור וצריך לומר כמו שכתבו התוס' בשבת דף מ"ז ע"ב ד"ה מפני דבכיבוי יש לגזור גזירה לגזירה. ובזה יש ליישב גם כן דברי הש"ס דלכך לא קשה דרבנן אדרבנן דמכל מקום שבת אינו רק מדרבנן וגרמא שרי הוה תרי דרבנן ולכך לא פריך רק אח"כ ודו"ק. והנה לפי מה דאמרו בערכין דף וא"ו דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י בלשון השני דעל הקורות וכלים אינו במקומו ולפ"ז ה"ה על בשרו דודאי אינו במקומו דאסור לעמוד ערום כנגד השם ואם כן לא קדוש כלל מיהו משמע שם בערכין דעכ"פ יגודו מקנים רק דלא קדוש לגמרי שילקה על ידי זה מיהו כאן משמע דקדוש לגמרי שהרי אמרו דעובר על לא תעשון כן רק דעל ידי גרמא שרי וצ"ע: