שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן כ׳ (ב׳)

כשלמדתי מסכת ע"ז ובהגיעי לדף י"ט בתוס' ד"ה אלמא כתבו לחלק בין הא דאמרו ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ובין הא דאמרו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וחלקו דכל זמן שאין הפועל חוזר בו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ומותר להרבות על השכר דלא שייך אגר נטר ולא בל תלין אבל כשחוזר בו באמצע אז צריך לשלם לו לפי מה שעשה שפועל יכול לחזור בו ובשעה שחזר הוה סוף ע"ש. ובלמדי זאת הנה נתקשיתי על מ"ש המרדכי בב"מ פרק האומנין שליח שהיה נושא אגרות בשכר ומצא תגר וחזר בו נראה דהוה פסידא דפועל ואפילו מה שקיבל מן השכירות מחזיר ואפילו מחצי הדרך לא יטול ולא דמי לשוכר את החמור ומת בחצי דרך דהתם אי בעי למיתי עד הכא אגרא בעי למיתב אבל כאן לא נהנה כלום ודומה לספינה זו ויין זה דפריך הש"ס אמאי מה שנתן לא יטול ע"ש. וקשיא לי למה לא יוכל הפועל לחזור בו ועכ"פ אותו השכר בעד ימים שעברו למה לא יטול דזה הוה הסוף בשעה שחזר כמ"ש התוס' ובשלמא בספינה זו ויין זה שפיר פריך הש"ס דשם הפועל אינו רוצה לחזור רק הספינה נשברה אם כן אינו מגיע לו השכר והרי המהרי"ט חידש דהא דפועל יכול לחזור היינו שאינו רוצה לעשות עוד אבל אם הולך לבעה"ב אחר לא יוכל לחזור דאכתי פועל הוא ע"ש ואם כן מכ"ש כאן דאינו רוצה לחזור רק שאין לו במה לעשות פעולתו ואף לפמ"ש בתשובה לתמוה על המהרי"ט היינו דוקא התם דמכל מקום מזה הבעה"ב רוצה לחזור וזו פעולה חדשה אבל כאן הרי הפועל קיים ורצונו לעשות ורק שספינתו נשברה ואנן סהדי שרצונו לעשות אבל בשליח יכול השליח לומר איני רוצה להיות שלוחך עוד ואם כן עכ"פ על הימים שעשה שליחותו למה לא יתחייב לשלם לו והיא קושיא גדולה. אמנם נראה שיש לחלק דכאן לא עשה פעולה כלל ולא שייך לומר דאותו שעה שחזר בו הוא סוף פעולתו דאכתי לא פעל מאומה והא היה צריך להגיע האגרת למי שנשתלח לו ולא הגיע מה פעל בזה וז"ש שאין לו תועלת בזה ולא מקרי פעולה כלל: