שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ח (ד׳)

והנה בשנת תרי"ז ב' נצבים וילך היה אצלי חתן הרב מו"ה שמואל נחום נ"י אבד"ק לובטשוב ז"ל ושאל אותי בהא דאמרו אלא אי אמרת לאחר עריפה אמאי פוטר ר"ש והקשו בתוס' ד"ה אמאי לשני דשחט אמה ואח"כ ערפה דעריפתו זו שחיטתו כדאמרו ביומא דף ס"ד דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו וע"ז הקשה הנ"ל דמה קושיא דהרי בזבחים דף ע' ע"ב אמרו ואי ס"ד עגלה ערופה טהורה היא טהורה וחלבה טמא ומשני דמערף לא אצטריכא ליה ושחיטה גם כן לא צריך קרא רק במתה מאליה וכמ"ד מחיים נאסרה ע"ש ולפ"ז אם נימא דלאחר עריפה נאסרה ונימא גם כן עריפתו זו היא שחיטתו ובודאי לא מטמא ואם כן יקשה על מה אתי קרא דכל חלב לרבות עגלה ערופה וע"כ דנאסרה מחיים או דעגלה ערופה עריפתו לאו שחיטתו ובאמת שהיא תימה רבתי ובתוס' חולין דף פ"ב יגדל התימה ביותר דהוסיפו שם ראיה מזבחים דף ע' דעריפתה מוציאה מידי נבילה וא"כ יקשה שוב קרא למאי אתי וע"כ דסוגיא זו לא סובר כן. ולענ"ד נראה דהנה לכאורה קשה מה פריך הש"ס הוא טהורה וחלבה טמא ומה קושיא הא אם נימא דלאחר עריפה נאסרת א"כ לא מצי טומאת נבילות לחול על איסור עגלה ערופה ודלמא הברייתא ס"ל דאין איסור חל על איסור אף בקל על חמור וא"כ אף שנבלה חמורה מאיסור עגלה ערופה דמצד עגלה ערופה אינה מטמא ונבלה מטמא וטומאה הוה איסור חמור מכל מקום לענין חלב דקיל שכן הותר בחיה מצי חל על קל כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה אמר וצריך לומר דשם קאי הקושיא על אביי דאמר עגלה ערופה טהורה היא וקיבל מרב דימי דכפרה כתיב בה כקדשים והרי אביי ס"ל דהזמנה מלתא היא ויליף מעגלה ערופה כדאמרו בסנהדרין דף מ"ז ע"ב וא"כ שפיר מקשה הש"ס דאי אפשר לומר דהיא טהורה דלא חל על עגלה ערופה דהא עגלה ערופה נאסרת מחיים וא"כ כפרה כתיב בה כקדשים והרי בקדשים לא שייך כלל טומאת נבלות דהרי שחיטה מוציאה מידי נבילה וה"ה עריפת עגלה דהוה כמו מליקה בקדשים לא שייך כלל ענין נבלה ואף דחל על איסור קל מכל מקום לא שייך כלל טומאה כיון דכפרה כתיב בה כקדשים והרי נתקדשה מחיים ויצאת מידי נבלות אבל לדידן דקי"ל כרבא ולרבא גופא דאמר לאחר עריפה נאסרת וא"כ שוב לא חל על עגלה ערופה בעודה בחיים חיותה שם קודש רק לאחר שנערפה ואז שוב איסור נביל' דקדים עד שלא נערפה לגמרי דודאי נעשית נבילה והרי מסוכנת רצה הש"ס לומר דנעשה נבלה וכמבואר וא"כ שוב מצי חל על חלב איסור נבלה. ויתכן עוד יותר דבאמת אם נבלה קדים א"כ שפיר חל איסור עגלה ערופה על טומאת נבלות הקדום דהתורה גלתה דעגלה ערופה אסורה בהנאה וגם כיון דכפרה כתיב בה כקדשים ובקדשים איסור חל על איסור כמבואר בכריתות דקדשים חל אף בקל על חמור דמרבה מכל חלב לד' ע"ש דף כ"ג ע"ב וכיון דחל איסור קדשים על נבלה שוב לא שייך טומאת נבלות דשוב לא מצי לחול טומאה על קדשים דודאי חל מקודם וכעין זה כתב בראש יוסף אבל על חלב מצי לחול דהא החלב הוא קל שהותר מכללו וא"כ אפשר דמצי חל גם בקדשים ואתי שפיר וצ"ע בזה ועכ"פ מ"ש בראשונה יש לו מקום. ובפשיטות יש לומר דלא קשה דבאמת אם נימא דלא נאסרה מחיים א"כ לא נעשית ערופה רק לאחר שנערפה א"כ עגלה ערופה דטהורה דכפרה כתיב בה כקדשים היינו דוקא לאחר שנעשית הכפרה אבל אם לקח החלב בעוד שלא נתערפה ה"א דטמא משום נבלות או משום אבמה"ח שמטמא ועיין בחולין דף קכ"ג ובדף ע"ד וע"ה אמנם זה אינו דלאביי כפרה כתיב בה והזמנה לקדושה מלתא היא וא"כ אז נעשית קדושה ושוב לא משכחת להו וקודם ירידתה לנחל איתן לא נקראת עגלה ערופה דהא גבול נתן בה משעת ירידתה לנחל איתן אבל לדידן שפיר משכחת לה לקרא ודו"ק היטב. ודע דק"ל כעת דאם נימא דלגוף הקדושה הזמנה מלתא היא והוא מהנימוק"י שלמד מהא דאמרו גמר משמשין ממשמשין לאפוקי עגלה ערופה דהיא גוף קדושה ולפ"ז יקשה גם לרבא דהא עגלה ערופה היא גוף קדושה ולמה אינה נאסרת מחיים וגם צ"ע להתוס' בסנהדרין דף מ"ז דפירשו דמה דפריך ורבא מ"ט לא אמר כאביי היינו לשיטתו וא"כ מה משני הש"ס ומיהו התוס' לא ס"ל שיטת הנימוק"י ובתשובה הארכתי בענין זה וכבר דרשתי בזה בחינוך בהכנ"ס שלי ואכ"מ להאריך בענין זה ודע דחפשתי ברמב"ם בהלכות מ"א ולא מצאתי שמביא הך דאכל תאכלוהו ולפמ"ש אתי שפיר ובילקוט פ' צו ראיתי שהעתיק כלשון הברייתא אעגלה ערופה שמתה וקיצר לשון הש"ס ובאמת לדידן לא מיירי כשמתה ובתו"כ כתוב סתם עגלה ערופה ובק"א שם לא הביא גירסת הש"ס דילן. והנה בהא דתנן אם משנשחט נודע לו ישפך הדם והבשר יצא לבית השריפה ואם נזרק הדם הבשר יאכל כה הראני במוש"ק אור ליום א' ויחי עשרה בטבת הרב המופלג מו"ה פייביל שרייאור מ"ש הפרמ"ג בפתיחה לתערובות בחלק השלישי בדיני דשיל"מ מ"ש להשיג על הצ"ץ סי' ס"ט במ"ש דאם נודע לו לא הוה כמביא חולין בעזרה והוא כתב דלא ידענא מה נ"מ ומה ליה למעבד ואילו נודע קודם זריקת הדם אפשר אה"נ דלא יזרוק והראני דבמחכת"ה נעלם ממנו משנה זאת דקודם שנזרק ישרף ולאחר שנזרק יאכל הרי דלא הוה חולין בעזרה ויפה כיון אך לפענ"ד אין ראית הצ"ץ מאשם תלוי ראיה דשאני אשם תלוי דבא על הספק כפרה ספיקה והלכה לה אבל כאן כל שנתגלה דהוא מותר לא עביד שום איסור ועיין סוטה דף וא"ו ובתוס' שם ודו"ק: