שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ח (ג׳)

והנה שאל שנית דאכתי תקשה ביותר דלמא לכך הוה במשנה שחיטה שאינה ראויה משום דעומד לערוף אבל בהך דנמצא ההורג דאינה עומדת לערוף לא והשבתי דהש"ס פריך שפיר דהרי אדרבא לר"ש ודאי תקשה דלמה תצא ותרעה בעדר ולמה לא תהיה נאסרת דאין לומר דאגלאי מלתא למפרע דזה אינו דהרי גם לרבנן הקשו התוס' דנימא דאגלאי מלתא למפרע דהוה הקדש בטעות וכתבו דגמר ומקדיש שלא ידע שימצא ההורג וא"כ מכ"ש לר"ש דיש לומר דגמר ומקדיש והוה כאלו נערפה כבר ושפיר מקשה הש"ס ודו"ק היטב. והנה בהך דחולין דף ל"ט בהא דאמר כבר מי אתי לידי דאצווח כתב הר"ן בחידושיו לחולין דמזה שמענו דאף דזכין לאדם שלא בפניו ה"מ היכא דלכי שמע ניחא ליה וכו' ומינה הא דאמרו אין חבין לאדם שלא בפניו אף דכי שמע ניחא ליה וע"ז הקשה מהא דאמרינן בקידושין דף מ"ד שמא נתרצה האב והלא הו"ל חוב שעי"ז אינו יכול למכרה וגם בהא דאמרו בדף מ"ה שמא נתרצה הבן והלא הו"ל חוב שמתחייב על ידי זה בשארה כסותה ועונתה ונאסר בקרובותיה וכתב הר"ן כיון דכל אדם רוצה להשיא בתו וניחא ליה במה שניחא לה וכן כל אדם רוצה להנשא אף שנתחייב בשכו"ע לא חשוב ולכך כל שנתרצה מועיל ע"ש. ובאמת שדבר גדול דיבר בזה אבל לפענ"ד צ"ע דניהו דבודאי יתרצה אח"כ להנשא מכל מקום דלמא אינו רוצה לישא כעת וכן האב דלמא אינו רוצה להשיא אותה בקטנותה ודלמא ממרדא והדרא עליה כדאמרו בכתובות דף נ"ז ע"ב ואף דשם מיירי לענין נישואין הא גם בקידושין יש לחוש לזה דלמא (לא) תרצה להנשא וביותר יש לתמוה בהא דאמרו בקידושין דף מ"ה בהא דס"ל לר"ה בנתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה דאינה אוכלת ובנתקדשה וניסת שלא לדעה אביה אוכלת ואמר בש"ס שם דזה כחומץ לשינים השתא התם דקידושי דאורייתא אמרת לא הכא לכ"ש ואם איתא מה קושיא הא ש"ה דבאמת אביה נתרצה בקידושין אמרינן דלמא בנישואין לא נתרצה דלמא ממרדא והדרא עליה אבל בנתקדשה וניסת שלא לדעת אביה א"כ יש לומר דע"כ נתרצה דאי לא אמאי קא שתיק בשעת הקידושין והלא חוב לו שיוצאת מרשותו לענין מכר ואין לומר דלא חש ע"ז ונתרצה בקידושין רק שבנשואין לא רצה דלמא ממרדא ונפקא א"כ חזינן דאף דשתיק לא רתח רק שנתרצה בקידושין וא"כ מנ"ל דבנשואין רתח דלמא גם בזה נתרצה ואין לומר דלא נתרצה בשניהם ומרתח רתח דז"א דעד כמה לירתח וליזיל ועכ"פ אינו סברא כל כך לומר שרתח כ"כ ויש לומר להיפך דע"כ נתרצה דעל הקידושין בודאי נתרצה דהא ניחא ליה מסתמא במאי דניחא לבתו וה"ה על הנשואין ניחא ליה. אך בגוף קושית הר"ן לפענ"ד הר"ן בעצמו מדויל ידי' משתלם דהרי גבי פרוזבול כתב הר"ן דכל דבר שבעצמותו זכות אף שנמשך ממנו חוב שהיא יתר על הזכות לא אכפת לן וביאר בנקודות הכסף סי' קס"ב על דברת הט"ז ס"ק ח' שם דכל שהחוב אינו בא מיד רק שהחוב נמשך אח"כ ואינו בא מיד אמרינן דזכין לאדם שלא בפניו אף שנמשך ברבות הימים חוב ע"ש ולפ"ז בשלמא בהך דמקבל מתנה שראינו שצווח תיכף בהגיע לידו שפיר אמרינן דאינו זכות והא דשתק סבר כשיגיע לידי אצווח והיינו קידושין הם זכות וכמ"ש הר"ן בעצמו דכל אדם ניחא ליה שישא ולהשיא בתו ואף דימשך חוב עי"ז ברבות הימים כשירצה למכרה או שארה כסותה ועונתה הא זה אינו תיכף דלא כל אדם מוכר בתו והשכו"ע אינו ג"כ בעת הקידושין שפיר אמרינן דכל שנתרצה מועיל ומקרי זכות אף שהחוב רבה על הזכות וז"ב כשמש. ומזה ראיה דדוקא פרוזבול דמקולי פרוזבול הוא דאמרינן הכא ועיין בר"ן ונקודות הכסף שם ובחו"מ בש"ך סי' ק"ה. ובזה יש ליישב קושית הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב שהאריך להקשות על מהר"י ברזילי שכתב שאם האב קידש לבן קטן שלו אשה דהוה קידושין מה"ת כפמ"ש המלמ"ל ועל זה האריך דאיך שייך זכין לאדם שלא בפניו הא חוב הוא לו שנאסר בקרובותיה וגם מתחייב בשכו"ע ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהוא בעצם זכות אף שנמשך ממנו ברבות הימים חוב דשכו"ע לא אמרינן דחוב הוא לו וכמ"ש הר"ן גבי פרוזבול. אך לפענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דסברת הר"ן בפרוזבול הוא כך דכל שהזכות לפנינו ברור והחוב הוא ספק שמא הוא חוב או לא עד"מ שם מזכהו קצת קרקע וזה זכות ברור לרוב בני אדם דרוב בני אדם רוצים שיזכה להם אחר איזה דבר והחוב הוא אינו ברור דאולי יפדה קודם השמיטה או שלא ירצה כלל להשמיט ונתן לו משכון וכדומה וא"כ אין החוב ברור וגם שם אינו חוב מה שנותן לו חברו מה שמגיע לו רק שהיה שביעית יכול לשמטו אבל מה שלא משמט אינו חוב דהרי זה אינו נותן לו כלום רק מחזיר לו חובו שהיה יכול לפטור עצמו ובכהאי גוונא לא משגיחין בחובתו כל שאינו ברור והזכות הוא ברור אבל בקידושין כשם שהזכות הוא ברור כן נודע ברור שיאסר בקרובותיה ויתחייב שכו"ע בכהאי גוונא לא שייך לומר דהוה זכות דזכות וחוב פתיך ביחד ולכך הוצרך לחדש הר"ן דזה לא מקרי חוב כלל דכל אדם ניחא ליה שיתחייב בכמו זה והנוב"י שפיר הקשה דזה דוקא בבן גדול שיש לו דעת שלימה ומחשב ההפסד כנגד הזכות אבל קטן דלמא לא ניחא ליה והו"ל חוב מרובה מזכות וז"ב ודו"ק היטב: