והנה בהא דאמרו כגון שחנקתו אומצא לכאורה הוא דחוק. ולפענ"ד נראה דאם נימא דיוה"כ מכפר על חצי שיעור א"כ לרבא דס"ל ביומא דף ע"ט דכותבת הגסה שאמרו יותר מכביצה ובדף פ' שם אמרו דאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת התרנגולת וא"כ שוב ע"כ שהה בנתים דא"א לאכול וא"כ שוב הי' יוה"כ מכפר ואח"כ כשאכלה משום שיעור שוב לא היה רק ח"ש ואינו חייב כרת. אמנם באמת בתוס' ישינים בכריתות מבואר דאם דחק הרבה יכול לאכול יותר וז"ש דחנקתיה אומצא שנדחק הרבה לאכול בבת אחת ודו"ק ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ח שהאריך בזה וכתב דביוה"כ הוה אכילה גסה ופטור וא"כ שוב לא א"ש הך דחנקתיה אומצא:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.