שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ב (ב׳)

על דבר שאלתך אודות החטים שנקצרו למצת מצוה בקיץ העבר שנתרבו אז הגשמים מאוד ועל כן נמצא בתוכם הרבה חטים מצומחים ומבוקעים ורוצים לעשות תקנה לברור אותם אחד אחד עד שישארו נקיים ופלפלת הרבה בזה ותוכן דבריך אשר יותר טוב לאכול מחטים שאין בתוכם מבוקעים הרבה כל כך אף שלא נשמרו משעת קצירה מלאכול מחטים משומרים כאלו שנתבקעו הרבה ושוב יש לחוש אף על אותן שלא נתבקעו. הנה אין הזמן מסכים להאריך ואתה ידעת טרדותי המרובים בכל עת אף כי בעתים האלו ובימים האלו אשר זה יבא בכדו והנה לענין דינא צדקו דבריך כי משומר בודאי אינו נקרא וכבר כתבתי בתשובה כי לענין שיהי' נקרא משומר אף רוב לא מועיל כי השימור צריך להיות בבירור וכעין שכתב השיטה מקובצת בב"מ דף ז' דעשירי ודאי ואף רוב לא מועיל ומכ"ש במקום דהתורה הקפידה שיהי' משומר בבירור וא"כ מה מועיל רוב או ס"ס דעכ"פ משומר אינו ובזה ישבתי קושית מהרי"ט אלגזי בבכורות דף ל"ד ואכ"מ וגם בדברי הט"ז והמ"א סי' תר"ז הארכתי בזה ולא נפניתי כעת וע"כ מוטב הדבר שיאכלו מצות כשרים משומרים מחמוץ משיהיו אוכלים מהמשומר בשעת קצירה ויש ספק שמא אינו משומר כלל וכן השבתי בשנה הזאת לרב אחד. אלה דברי רבך הדו"ש באהבה ואת חג המצות תחוג בדיצות הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל: