שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ

ענין דיני דגרמי וגרמא. הנה מצאתי בשו"ת תה"ד סי' שט"ו בראובן שהיה שונא לשמעון ובשנאתו השיא ללוי שהיה גנב מפורסם שילך למחתרת של שמעון שהיה בו הון רב והראה לו מקום המחתרת והעמידו לשם וגנב לוי מאתו סך רב ואח"כ נודעו הדברים שראובן נתן לו עצה זו והעמידו על מקום המחתרת ובאו שמעון וראובן לדין אם נתחייב ראובן על ההפסד שגרם לו ע"י לוי וע"ז השיב דלא מקרי גרמי רק גרמא ולא דמי לאחויי אחוי דשם בודאי לא ירחמו על ממון ישראל אבל בזה אף שגנב מפורסם הוא יש לומר שמא הרהר תשובה בלבו ולא יגנוב והרי האומר לאשה ע"מ שאני צדיק אף שהוא רשע גמור מ"מ מקודשת דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו וה"ה בזה דא"ל דרק משום חומרא דאשת איש היא דזה אינו דעכ"פ חזינן דלאו דבר ברור הוא ע"ש. ובראותי זאת כן תמהתי לסמוך על סברא זו דלא יהיה מקרי גרמי והרי מבואר בש"ע חו"מ סי' שפ"ח דמי ששלח שליח למסור אם השליח הוחזק לעשות חייב המשלחו ול"ש לומר אין שליח לדבר עבירה הואיל והוחזק בכך ואם איתא נימא דאף דהוחזק בכך עכ"פ אולי לא יתרצה כעת או שיחזור בו ואף שהש"ך דחה זאת ע"ש אבל לא מכח טעם זה ואולי דיש לדחות דשם מחייבים המשלח על השליחות וא"כ ניהו דהיה בידו לחזור מכל מקום כל שמסר והוא עשאו שליח למסור הוה כעשה הוא בעצמו המסירות אבל כאן דמחייבין מטעם גרמי כל שאפשר שיחזור בו לא גרם לו היזק אך גוף הסברא יש להנדז דעכ"פ כל שהוחזק להיות גנב פשיטא דכל שהוא עוד גנב ולא שב בתשובה דלא אמרי' שמא יחזור בתשובה ועיין בטור אהע"ז סי' ל"ח דדעת רבינו ירוחם דכל שהוא גנב וגזלן ועוד לא שב לא מועיל הקידושין ולא שייך לחוש שמא הרהר בתשובה דהא כל שהוא רשע לבריות אינו יכול להיות צדיק עד שישוב בתשוב' ע"ש מיהו עדיין יש לדחות דניהו דאין לו דין צדיק כל זמן שלא השיב הגזילה אבל מכל מקום אינו דבר ברור שיחזיק ברשעתו דאטו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ואולי ישוב מעוונותיו ולא יחטא עוד ובאמת ישיב גם אשר גזל ועכ"פ ברי היזיקא לא מקרי. ובזה הנה מקום אתי לישב קושית התה"ד דמקשה אנפשיה מהך דאמרו בב"ק דף קט"ו ע"ב והתניא מי שבא בדרך ואנס בא כנגדו לא יאמר פירות שהן בידי הרי הן מחוללות על מעות שבידי ואם אמר דבריו קיימים ומשני ביכול להציל ע"י הדחק ואם איתא לישני דשאני אנס דחיישינן שמא יחזור בו ולא ירצה לגזול ולכך לא הוה כאבודין ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהוא אנס מפורסם פשיטא דחשיב כאבודין שהרי אף לענין חומר דקידושין לא חיישינן בזה כמ"ש רי"ו אבל מ"מ לא מקרי גרמי כל דיש לומר שמא יחזור בו והוא לא גרם ההיזק וכעין זה מחלק הוא בעצמו אך מה שאני תמה ע"ז דא"כ כיון דזה לא מקרי גרמי דיכול להיות שיחזור בתשובה ולא ירצה לגנוב א"כ השורף שטרותיו של חבירו דאמר אמימר בב"ק דף צ"ח דמאן דדאין דיני דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ואמאי מגבי ביה והא זה בודאי אינו ברי היזיקא דדלמא ישלם אף שנשרף השטר ומהראוי לומר שבודאי לא יהי' לוה רשע ולא ישלם ובודאי ישלם אף בלי שטר וא"כ עכ"פ לא ברי היזיקא. הן אמת שבלא"ה הדבר תמוה דאינו ברי היזיקא דלמא ישלם בלא שטר וקשיא בין ללישנא דמחלקין בין גרמי לגרמא דכאן בא הנזק מיד משא"כ גרמא דאין הנזק בא מיד וא"כ בשורף ומוחל ודאי דלא בא מיד הנזק דשמא ישלם לו אף בלי שטר ואף דאינו משלם לו אח"כ לימא דהשתא הוא דאיתרע ובין ללישנא דעושה מעשה בגוף השטר דמ"מ לא הזיק רק הנייר בעלמא ולא הממון דאיתא בשטר ועכ"פ לא ברי היזיקא. ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דפריך הש"ס אי דליכא סהדי מנא ידעינן ומשני תהא במאמינו והיינו שמאמין השורף לבעל השטר כמ"ש היש"ש להגיה כן ברש"י ולפ"ז עכ"פ הלוה אינו מחוייב להאמין מצד הדין ויאמר אולי לא נשרף השטר ממך ותגבה שנית וע"כ אינו רוצה לפרוע בלי השטר וא"כ לא שייך לומר שמא ירצה לשוב ויפרע דמצד הדין א"צ לשלם כל זמן שלא יתן לו השטר אבל זה אינו דמלבד דלשון הש"ס והפוסקים אינו מורה ע"ז ועיין בשיטה מקובצת מ"ש בשם הקדמונים ומשם מבואר דלאו בהא תליא מלתא אף גם דאכתי יוכל לכתוב שובר ואף למ"ד דאין כותבין שובר מודה בכה"ג דזה צווח ששרף לו השטר וא"כ עכ"פ לא ברי היזיקא ומה שנראה לי עיקר דניהו שיכול לשלם אף בלי שטר מכל מקום כיון שזה לקח שטר ולא האמינו על פה א"כ עיקר סמיכתו על השטר ובפרט לענין לקוחות דעיקרו הוא בשטר וא"כ מה שנפסד ע"י שנשרף השטר זה מקרי היזק גרמי שברור היזיקא ושמין מה ששוה החוב בשטר יותר ממה ששוה על פה וזה שמין לו ובפרט לענין לקוחות דאף ע"י הודאתו לא יוכל לגבות דחיישינן לקנוניא א"כ בכה"ג חשיב גרמי ממש דברי היזיקא ועשה בידים וגם תיכף הוא ההיזק וא"כ אף לתה"ד ל"ק דאף שבאמת יכול להיות שמשלם מכל מקום הזיקו השטר וכל מה ששוה השטר והחוב שבשטר יותר ממה שהוא ע"פ כנלפענ"ד: