בענין שבועה בטענת שמא היכא שאין חבירו נאמן בלתי מגו ועל טענת המגו צריך לשבע. הנה הש"ך חידש בחו"מ סי' קכ"ו ס"ק נ"ו בכל דוכתי דאין הנתבע נאמן אלא משום מגו אע"ג דאין לתובע טענת ברי צריך לשבע היסת בטענ' מה אתה עושה בתוך שלי והלה אומר של אביך היתה ולקחתיה ממנו דאינו נאמן אלא במגו דלא היתה של אביך מעולם כמבואר סי' קמ"ט ס"כ צריך לשבע היסת שלקחה מאביו אע"ג דאין לתובע טענת ברי ע"ש. ולפענ"ד טעמו של דבר כעין מ"ש התוס' ב"ב דף ל"ד דלהכחיש העד דהוה העזה וגם לשבע נגדו לא מקרי מגו דאינו עשוי להעיז נגד העד ולשבע נגדו ע"ש ולפ"ז יש לומר גם לענין שבועת היסת דאדרבא כיון דכעת אין טוען התובע ברי א"כ יוכל להעיז נגדו ולא שייך לומר מגו דהעזה לפטור משבועה ועיין בש"ך סי' פ"ב בכללי מגו דמגו דהעזה לפטור משבועה לא אמרינן וא"כ ה"ה כאן וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.