שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ח (ז׳)

ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי מ"ק בוטשאטש שנת תרי"ב י"א שבט במקוה אשר יזובו מימיה מבין קרשי הקירות והשולים הבלתי נדבקים היטב עד שיחסר ממנה יותר מעשרה סאה מיום ליום ואיתן מושבה בסלע רך אשר לרכותה לא יכיל מימיה ושולי המקוה לא יגיעו עד ירכתי הבור ויש הפסק ביניהם ערך שליש אמה וע"ז האריך הרב המופלג מו"ה זאב וואלף נ"י שאותה המקוה פסולה ודבריו יבוארו לפנינו. וזה אשר השבתי הנה מקור הדברים היא ברשב"א והוקבע להלכה בש"ע יו"ד סי' ר"א סנ"א וז"ל ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת ובב"י כתב בשם שער המים שבסוף ת"ה ראיה לזה שאם אי אתה אומר כן אין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט עכ"ל. והנה אתחיל בדברי מעלתו מה שהקשה לבסוף על גוף ראיית הרשב"א דמבואר בר"ש פ"ה דמקוואות דהא דארעא חלחולי מחלחלא היינו מים הנובעים אבל לא מי גשמים ובתוס' גיטין דף ז' משמע דעץ יותר מחלחל מחרס ואדמה. הנה לא ידעתי האם בזה ידחה דברי מאור עינינו הרשב"א ז"ל ובאמת ע"כ לא כתב הר"ש דמי גשמים לא מחלחלי היינו שיהיה מתחלחל כ"כ עד שיהיה נחשב כאלו מחובר לנהר שיש בו ארבעים סאה זה א"א רק במים הנובעים הוה כאלו מחובר למים הנובעים במקום אחד אבל מ"מ הארץ מחולחלת ונבלעו מי גשמים בארץ והו"ל זחילה וע"כ דהזחילה אינה ניכרת ועיין תענית דף כ"ה ע"ב אין לך טפח למעלה שאין תהום יוצא לקראתו ג' טפחים ועיין רש"י שטפח למעלה של מי גשמים יוצא בעומק הקרקע טפח ע"ש הרי שהגשמים מבליעים בקרקע וז"פ. ובגוף דבריו שנסתפק אם בכה"ג מקרי זחילה אף שאינו ניכרת ע"פ שטח העליון ממימי המקוה ודעתו דמ"ש הרשב"א ואין זחילתן ניכרת היינו כשהם סמוך לקרקע אין הזחילה ניכרת ולפענ"ד כל שהזחילה אינה ניכרת ע"פ שטח המים לא מקרי זחילה וגם בזה שייך קושית הרשב"א דאם נפסל לא נמצא מקוה כשרה שארעא חלחולי מחלחל ומה נ"מ אם נבלע מעט מעט או יותר כל שאינה ניכרת לא מקרי זחילה. ובלא"ה נראה לפענ"ד דעיקר כוונת הרשב"א שבעינן שתהיה הזחילה מצד עצמה לא מצד רכות הסלע ודוקא ביצאו מעצמן לא מצד שהוא רך וכעין מ"ש הש"ך ס"ק ק"כ ואף שהש"ך מצריך שיהיה מחמת הטבילה מכל מקום כאן שאינו רק מחמת הסלע חשוב טפי ושאני סדק שנפרץ אחד מכותליו והמים יוצאים דרך שמה אבל כאן הרי אינו יוצא ממש רק שנבלע בקרקע ואף שנבלע הרבה לא מקרי זחילה וזחילה היא דוקא כשניכר הזחילה כמו שהיא לשון זחילה שנמשך והולך ואינם מכונסים משא"כ בזה שהם מכונסים ויש בה שיעור מקוה. ועוד נראה לפענ"ד דבלא"ה ניחא כיון שנזחל לירכתי הבור ונאסף שנית הו"ל כשתי מקואות שכשרים וגם מעלתו התחיל בזה. ומ"ש דניצוק לא הוה חיבור להיות כשתי מקוואות ועיין בסעיף ס' בג' גומות שבנחל שם תמצא דהוה שייך בזה ניצוק וכמ"ש שאין הזחילה מערבת אלא א"כ עמדו ומשמע דאם עמדו היה מערב והיה מקרי מקוה אף שבא ע"י זחילה ועיין בהרא"ש פ"ה ממקואות משנה ה' גבי נוטפין שעשאן זוחלין בהצותו על הר"ש ודעתו דכל שיש מ' סאה לא אכפת לן במה שנזחל וביתר ביאור הוא בהרא"ש במסכת נדה הלכות מקוואות וכתב שם דבעינן דומיא דמעיין שכולו זוחל הא לאו הכי לא נתמעט מקוה מזוחלין ואף להר"ש ודעימיה עכ"פ בעינן זחילה הניכרת ע"פ שטח המקוה אבל מה שנחסר מהמקוה מים בתחתית המקוה לא מקרי זחילה כנלפענ"ד וכ"ז כשאינו במעיין אבל במעיין ודאי כשר וזה אשר השבתי כסדר מ"ש מעלתו דאף שכתב הרשב"א כל שאין זחילתו ניכרת כאן אף שע"פ שטח העליון של המקוה ממימי המקוה אינה זוחלת כל שזוחלת בתחתיתו מקרי זחילה והנה הלבוש מחלק בין זחילה לטפטוף וגם ע"ז תמה מעלתו דמה נ"מ בין זה לזה וגם מה נ"מ בין זחילה ע"פ שטח העליון שאסורה אף שנחים בתחתית המקוה ובין שנזחלו בתחתיתו וע"פ שטח העליון נחים ואינם מתנועעים. הנה מקור הדין הוא בש"ע וכמ"ש למעלה. ומה שהקשה מעלתו מדברי הר"ש כבר כתבתי למעלה דאין הכוונה בר"ש דבמי גשמים אינם מחלחלי שזה החוש מכחיש שהרי הארץ מחולחלת ויש בה חללים והרי הגשמים יורדים עד עומק המחרישה ואף דתאמר דהגשמים מרככים האדמה ונכנסים בעומק עכ"פ הארץ מלאה חללים וכבר כתבתי לעיל כוונת הר"ש דאי אפשר לומר דמחובר לנהר שיש בה ארבעים סאה אם לא במים הנובעים שזה תמיד נמצא אבל מי גשמים אינם תמידות. עוד ראיתי למעלתו שהוסיף בדברי הרשב"א שהקרקע בולע מעט מעט ותחסר השיעור וע"כ כתב מעלתו לחלק דשאני בורות שהם בגלוי ולמטר השמים תשתה מים ואי אפשר שיחסר השיעור ובמח"כ לא הבין כוונת הרשב"א דהרשב"א לא הקשה כלל שיהיה חסר השיעור רק דהרשב"א מוכיח דע"כ מה שבולע הקרקע לא מקרי זחילה דאל"כ לעולם הקרקע בולע ואיך נמצא מקוה כשירה דהיינו מקוה הכשרה באשבורן דוקא ולא בזחילה וברשב"א לא מוזכר כלל שתחסר השיעור וא"כ דברי הרשב"א נכונים. ולענין הדין נראה לפענ"ד דלא שייך בזה זחילה: