שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ח (ד׳)

ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי מהרב המאוה"ג מו"ה אשר בעהמ"ח מעדני אשר נ"י בדבר מקוואות הנעשים במדינתינו עד"ז דהיינו שעושים תיבה גדולה ונקבים מלמטה כשפופרת הנוד ונעשה ברזא לסתום הנקב בעת ששופכין לתוכה חמין ולחממה ובעת הטבילה לוקחין הברזא מהנקב כדי לחבר המים למי מעיין והכלי עומדת באמצע המים היינו שישאר המים תחת הכלי רק שכותלי הכלי מהודקים בכותלי המקוה כדי שאם יהיה במעיין הרבה מים מגביהין הכלי למים וכשמעט מים במעיין משפילין הכלי ועיקר חיזוק הכלי בכותלי מקוה וע"ז כתב שכשסותמין הנקב בברזא הוה שאובין ממש וכלה שאוב והרמ"א סי' ר"א ס"ד כתב להכריע דהוה דאוריית' ובפרט בכלי הוה ודאי דאורייתא כמבואר בתוס' פסחים דף י"ז ד"ה אלא ואף כשישאר בעת הטבילה פתוח הוה דינו כמבואר במשנה ב' פ"ה דמקוואו' וכן סתם הב"י סי' קצ"ח סעיף ל"א דשייך גזירת מרחצאות ואף שאינה מקבלת טומאה אבל לענין שאיבה כלי הוה כדמוכח בשבת דף י"ז גבי מניח כלי תחת הצינור ועיין פסחים דף ק"ט ע"ב תוס' ד"ה בים של שלמה ומה דמבואר ברמב"ם והובא בב"י וש"ע סי' ר"א ס"ג הלוקח כלי גדול באמת הרמב"ם לשיטתיה דלא ס"ל גזירת מרחצאות ועיין בב"י סי' קצ"ח ומה שהעתיקו הב"י והרמ"א אף דהם ס"ל גזירת מרחצאות ע"כ צ"ל משום דהנקב עושה שברי כלי ואף שרוצה לייחדה למדרס ע"י שמייחדה לטבול בה היינו לאחר שיקבענה בארץ ונמצא שנעשה לתשמיש עם הקרקע ואינו מקבל טומאה כמבואר בכלים פ"ב משנה ד' ופי"א משנה ב' ופ"ח משנה ט' ועיין ט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"א לענין שליבות ואף דהט"ז כתב שם דל"ש גזירת מרחצאות כבר חלקו עליו אבל כאן אף הט"ז יודה מאחר שלא נקבע בארץ הוה כלי ע"י שנסתם הנקב ואף שמשליך הברזא מכל מקום מקרי כלי ועיין שבת דף נ"ח ע"ב הואיל ויכול להכישו ע"ג כלי חרס מבואר שם דכלי שיש בו שתי חלקים והאחד ראוי להשתמש מעין מלאכתו אף בלי צירוף השני והשני לבד אינו ראוי להצטרף כמוהו לשום דבר האחד עיקר ומקבל טומאה לבדו וה"נ דכוותיה מאחר שנעשה מתחלה לסתום הברזא אף שנשליך אח"כ שלא יוחזר לעולם דלא מהני אלא בשינוי מעשה בגופו דבקל יכול לסתרו בדבר מה בלי אומנות וע"ש בתוס' והאריך בזה: