שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ז

ענין חדש בשומרין ובכפירת ממון דבעי פרוטה אי בעי שיהיה שוה פרוטה ללוה ולמלוה. ראיתי בכתבי אבי זקני הרב הגדול הצדיק מו"ה דוב בעריש זצ"ל מק' בערזאן שנסתפק בהא דבעי במודה במקצת שיודה בפרוטה עכ"פ אם בעי שיהיה שוה פרוטה ללוה או דסגי כל שאצל המלוה שוה פרוטה אף שאין שוה ללוה וכעין שהאריך המלמ"ל פ"ה מהלכות אישות לענין קידושין וכתב הוא לפשוט הספק משבת דף ע"ח במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קמפלגי דת"ק סבר דצריך לקיימו וא"כ לא חזי ליה וע"ז הקשה דכיון דעכ"פ גוף הנייר שתפיס המלוה אנן סהדי ששלו הוא וא"כ מחוייב הלוה שבועה דאורייתא מתורת ר"ח קמייתא דעכ"פ הוה מודה במקצת דעכ"פ הנייר הוה של המלוה והוה כמו אנן סהדי וא"כ שוב צריך השטר דיש לומר מי יימר דמשתבע ושוב יתפשר עמו וא"כ עכ"פ צריך לשטר ואין לומר דשטר חשוב כמו הילך דזה אינו דהשטר אינו רק למשכון ומשכון לא חשיב הילך כמבואר בסי' פ"ז ס"א בחו"מ וא"כ למה יפטר לת"ק וע"כ דבעינן הודאת פרוטה לגבי הלוה ולגבי הלוה לא צריך לזה השטר דלא משהה ליה לצור ע"פ צליחותו דשמא יבא לידי מלוה וכן קשה להיפך לפמ"ש התוס' ד"ה ת"ק דלכך איסור לת"ק להשהותו דחיישינן שמא יגבה שלא כדין א"כ יש לומר להיפך דלגבי המלוה לא מודה במקצת דאסור להשהותו אבל הלוה יכול לצור ע"פ צליחותו דלא שייך חשש שמא יבא ויגבה דאכתי לא ידענא הסברא הלז דלוה לא משהה לצור ע"פ צליחותו וע"כ דצריך להיות שוה פרוטה לשניהם עכ"ד בקצרה. והנה אף שדברי פח"ח מכל מקום לפענ"ד מ"ש דאכתי לא ידענו סברא זו דהלוה לא משהה ליה עד לבסוף הנה רש"י פירש תיכף באוקומתא ראשונה דהלוה לא משהה ליה וא"כ להלוה ג"כ אינו שוה. והן נסתר מחמתו גם הראיה הראשונה דהו"ל מודה במקצת דעכ"פ נייר של המלוה דכיון דהלוה טען דפרעו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכיון דזה טוען שאין לו ראיה ולא ימצא קיום שוב אסור להשהות שטר פרוע שמא יקיימנו לבסוף ויגבה שלא כדין כמ"ש התוס' וא"כ שוב לא מודה ליה כלל כיון דלפי דברי הלוה אסור לתפוס השטר ולא שייך כאן דאנן סהדי דמה דתפס השטר הוא שלו דהא כל שלא יוכל לקיימו שוב אין עליו תורת שטר וחספא בעלמא ובדין אסור להשהותו שמא יגבה שלא כדין וא"כ לא הודה לו במידי וגם לא שייך אנן סהדי דהשטר הוא שלו דממנ"פ לדברי המלוה אין השטר שלו דמחויב לתנו למלוה לאחר שיפרע לו ואינו רק משכון בידו ולהלוה בודאי אינו שלו דכבר פרעו ולא שייך אנן סהדי ובלא"ה לפי שיטת הרמב"ם סי' ע"ה דאנן סהדי דב"ד לא משוי מודה במקצת ועיין ש"ך שם שהאריך ובקצה"ח וכבר הארכתי בזה בתשובה מיוחדת וא"כ כאן הוה אנן סהדי דהב"ד עדות על מקצת דהוא שלו והא אינו שלו באמת לפי הב"ד דהא מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וא"כ כי היכי דאנן סהדי דמה שתפס שלו כן אנן סהדי דאינו חייב לו ולא שייך בזה מודה במקצת ועיין בקצה"ח שביאר הדברים באורך ודו"ק היטב: