שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ה (ד׳)

ומ"ש הפ"מ דלא גרע מהגיה אות א' ועשה אותה ב' כגון דמחק לגגה דחי"ת ועשה ב' זיינין דחייב ש"ה דשם נכתב שלא כהוגן והוא תיקנה דחייב אבל כאן לא תיקן כלל רק שהסיר המונע. ומ"ש הש"י כיון דמקור הדין מן תוס' הו"ל לכלול בחדא בבא דיו ושעוה וע"כ דכונת התו' ממתני' פ"ו דכלים פנקס שיש בו בית קיבול שעוה אבל בקלף אין לכאן חשש איסור וע"ז כתב הפ"מ דאורחא דמלתא נקט דדיו רגיל להיות על הספר ושעוה על הפנקס עכ"ל. ובאמת שדבריו נכונים בזה שכן הוא ברמב"ם פי"א בשבת הלכה ט' וכן הוא בתוספתא עצמה פי"ב דשבת ה"ז וז"ל נפלה דיו ע"ג ספר ומחקו שעוה ע"ג פנקס ומחקו אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב הרי שמתורת ע"מ לכתוב כתב כן כמבואר שם בכל הלכה ולא מיירי מפנקס שיש בו בית קיבול שעוה. ובדרך אגב אבאר מ"ש הרמב"ם הכותב ע"מ לקלקל העור חייב שאין חיוב על מקום הכתב אלא על הכתב ודבריו סתומים וראיתי בספר מרכבת המשנה שם שכתב דכיון דמלאכת הכתיבה הוא הכתב והקלקול הוא בעור א"כ הוא מתקן הכתב ומקלקל העור לא חשוב קלקול ולזה כיון רבינו ובאמת שהטיב לראות בזה אבל עדיין צריך ביאור דכיון שא"צ להכתב רק לקלקל העור הו"ל מלאכה שא"צ לגופה ופטור עליה. צריך לומר דהרמב"ם לשיטתו דפסק פ"א בשבת הלכה ז' דחייב משאצל"ג אבל אכתי קשה על התוספתא דשם הוא בשם ר' מנחם בר' יוסי ור' יוסי ס"ל בשבת דף י"ב כר"ש ומסתמא בנו ס"ל כאבוה: