שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ה (ג׳)

איברא דלכאורה היה נראה לאסור מטעם מוחק וממרח וכ"כ הרמב"ם פי"א משבת ה"ו דהממרח שעוה או זפת או כיוצא מדברים המתמרחים עד שיחליק פניהם חייב משום ממחק וגם כאן כיון דממחק השעוה עד שהוסר הו"ל כממרח. אבל גם זה אינו ברור דשם ממרח השעוה ע"פ הדבר שצריך וכאן אדרבה רוצה להסיר השעוה מעל הספר. וכאשר התבוננתי בזה מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ט שהביא בשם השבו"י בענין שעוה שנטף על אותיות של ס"ת שכתב דאם נתייבש כ"כ עד שיכול להסירו כלאחר יד להכפיל הגויל של ס"ת באותו מקום ע"כ תפול השעוה מן האות הרי ניכר שלא נדבק השעוה היטב אין כאן משום ממרח ואף דהב"ח כתב דחייב משום מחיקה דשיעור ב' אותיות הוא תמוה דמה ענין מחיקה בשעוה שבס"ת רק דין ממרח וממחק הו"ל לכתוב דשייך בזה ולא דין כתיבה ע"י מחיקה ועל זה תמה הפ"מ דנעלם ממנו דברי הרמב"ם פי"א דשבת הלכה ט' שכתב המוחק כתב כדי לכתוב במקום המחק ב' אותיות חייב וכו' נפלה דיו על גבי ספר ומחה אותה נפלה שעוה על גויל הפנקס ומחק אותה אם יש במקומה כדי לכתוב ב' אותיות חייב עכ"ל. הרי דכתב הרמב"ם דין זה גבי דין מוחק ע"מ לכתוב ע"כ דחייב משום ע"מ לכתוב אלא משום ממרח דאל"כ היה לכתוב גבי דיני הממרח. ועוד דבדין ממרח כ' הרמב"ם שם בה"ו דחייב בכל שהוא בשעוה ע"ש שהאריך. ובאמת שהוא תימה גדולה לכאורה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין ענין לדיני שעוה שעל הפנקס ודיו ע"ג הספר דשם הוה מוחק ע"מ לכתוב ב' אותיו' א"כ הוה כמוחק כדי לכתוב ב' אותיות אבל כאן אותיו' כבר כתבם רק שהשעוה מונע פשיטא דבהסרת המונע ליכא כאן משום מוחק ע"מ לכתוב וע"כ כ' דאין בו רק משום איסור ממרח וגם בזה כ"כ דאינו ברור: