שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ה (ב׳)

הנה נדרשתי לאשר שאלו עיני ולבי בדבר שחידש זקני הגאון הב"ח ז"ל בסי' ש"מ באו"ח והובא גם בט"ז שם שכתב וז"ל ולכן צריך לזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו אפילו אם לא נטף אלא על אות אחת ואם על שתים חייב חטאת עכ"ל ולפענ"ד לולא שאיני כדאי לעמוד במקום גדולים בכל זאת רשות נתונה בתורתינו לכל אדם להגיד לפי ראות דעתו. ואני אומר דאינו חייב כלל ולא דמי למ"ש בטא"ח דהמוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב דש"ה דשם מחק הדיו או השעוה כדי שיעור שיכול לכתוב ב' אותיות אם כן שפיר חייב דהרי מוחק ע"מ לתקן חייב וה"ה דכיון שמתחלה לא היה ראוי לכתוב על זה המקום ומוחקו כדי לכתוב הוה מתקן אבל כאן הרי כבר היה כתב כהלכתו הס"ת אלא ע"י השעוה לא היה יכול לקרות וא"כ כל שהסיר המונע ממילא נשאר האות כהלכתו ואינו רק כמסיר המונע והו"ל כהא דאמרו דלעדויי חשכא מותר למחוט כדאמרו בביצה דף ל"ב וכן כאן בטוש"ע סי' תקנ"ד סעיף י' ועיין בט"ז שם ותמצא מבואר הדבר כמו שכתבתי וז"ב: