והנה התוס' הקשו בהא דפריך עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי והקשו דלמא דוקא עיבוד שאינו סתמא לשמה אבל כתיבה הוא סתמה לשמה שכבר נתעבד לשמה ולכאורה זהו לשיטתם דס"ל דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד היינו שכותב סתמא וא"כ סתמא לשמה קאי אבל לשיטת רש"י דחיישינן שמא מחשב לשם אחר א"כ גם כאן חיישינן שמא כוון שלא לשם קדושת הס"ת וא"כ שפיר פריך הש"ס ול"ק קושית התוס'. ומיהו אכתי קשה כיון דלא ס"ל לרשב"ג כר"א דסתם מחשבת עכו"ם לע"ז מה"ת לחוש שמא מתכוין לשם אחר והא רוב עכו"ם אין מחשבתן לע"ז ועיין חולין דף מ"ג וצ"ל דרשב"ג חייש למיעוטא וא"כ חיישינן שמא חשב לשם ע"ז וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.