שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ד׳)

וראיתי למעלתו שכתב ליישב דאמת אמרינן דדברים שבלב ל"מ רק במקום שצריכין לדברים שבע"פ אבל במקום דסתמא כשר ולא בעי להדברים שבע"פ שוב הדברים שבלב להיפוך נמי הוה דברים ולכך בגט דסתמא כשר לכך הוה דברים שבלב דברים משא"כ במילה ס"ל לרש"י דסתמא פסול ולכך דברים שבלב לא הוה דברים ולא ידעתי מהו שח דמלבד דבגט בודאי סתמא פסול דזה מפורש בזבחים דף ב' ואי אפשר לחלוק ע"ז רק דלרש"י כל שמלמדו והזהירו כל שאינו מכוין בפירוש לשם אחר אז כשר אבל מכל מקום אינו מהראוי שיועיל דברים שבלב אף גם דהסברא הפוכה דאדרבא כל דסתמא כשר בודאי אינו מהראוי שיועיל דברים שבלב כלל לבטל הדבר שכשר אף בסתם ודוקא כונה הפכיות בעי וא"כ מהראוי לומר דבזה בודאי לא שייך דברים שבלב לסתור הדבר ע"כ ליתנהו לדבריו אלו. אך גוף הדבר שדחקו לזה הוא מה דקשיא ליה בהא דממעט קטן בכתיבת ס"ת משום שאינו בר קשירה וע"ז הקשה דתיפוק ליה דקטן לאו בר כונה לשמה הוא וכבר הקשו כן התוס' לענין נכרי ע"ש במנחות דף מ"ד וע"ז הקשה דלמה לא הקשו מקטן וע"ז כתב מעלתו דבקטן היה מועיל גדול עומד ע"ג. אבל אכתי נשאר קושית התוס' לענין נכרי למה לי מטעם וקשרתם ת"ל דבעי לשמה ולשיטת רש"י דס"ל דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד היינו שכותב בפירוש לשם אחר לא שייך תירוץ התוס' דנ"מ לענין אזכרות דזה דוקא אם סתמא נכרי וא"כ בשאר ס"ת כשר רק באזכרות אבל אם מכוין הנכרי להיפך שוב קשה מ"ש ס"ת מאזכרות וע"ז האריך מעלתו לישב משום דברים שבלב וכמ"ש למעלה. באמת שיש בזה עוד תירוצים בתוס' שם אבל בלא"ה נראה דבאמת צריך ביאור לשיטת רש"י דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קא עביד הוא לא דכותב מסתמא רק שכותב לשם אחר קשה היאך ביד עכו"ם לפסול דבר שאינו שלו כמו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וצריך לומר דכל דסתמא פסול א"כ הוה כמ"ש הרא"ה דאם שחט לשם ע"ז דעכ"פ אסור באכילה דעכ"פ הוא לא שרי לה והוה נבילה וה"ה בזה כל דלא נתכוין לשם אשה זו ממילא פסול דסתמא לאו לגירושין עומדת ולפ"ז בס"ת דסתמא כשר וא"כ אין ביד עכו"ם לחשב לשם ע"ז דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונשאר סתמא וסתמא כשר ולכך צריך לטעם דאינו בר קשירה ושוב פסול. עוד היה נראה נ"מ בהא דפסול משום וקשרתם דהנה בכתובות דף כ"ח ע"ב אמרו דכלן אם היה נכרי ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנים ריב"ב אומר נאמנים ומפרש הפלוגתא דת"ק סבר כיון דנכרי היה לא מדקדק וריב"ב סבר כיון דדעתו לאגיורי מידק הוה דייק ולפ"ז אם היה מתגייר תיכף בתוך הכתיבה פשיטא דגם הת"ק מודה דכל דישראל עומד ע"ג דפשיטא דכל דדעתו לגיורי דודאי כותבו לשמה ולכך צריך הטעם דאינו בר קשירה וא"כ מה מועיל מה דדעתו להתגייר סוף סוף כעת נכרי הוא ודוק: