ובזה מובן מ"ש התוס' לחלק במנחות דף מ"ב בין גט דסתמא דאשה לאו לגירושין עומדת דל"מ בנכרי ישראל עומד ע"ג אבל במילה מועיל נכרי וישראל עומד ע"ג ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא במילה דסתמא לשמה קאי א"כ כל שאומר דמל לשמה לא מהני דברים שבלב לבטל המעשה דלשמה קאי אבל בגט דלאו לגירושין קיימא ל"מ ישראל עומד ע"ג. הן אמת דלכאורה היה נראה לי בראשית ההשקפה דמעיקרא אין מקום לדברי אא"ז הח"ץ ז"ל דמה שאמרו דברים שבלב אינם דברים היינו לסתור הדבר שבפיו אינם נאמנים והיינו מטעם ספק דאולי לא כיון כן ומי יעיד על דברים שבלב אם אמת נכון שכיון כן ומה"ט כתב הר"ן פרק האשה שנפלה דדברים שבלבו ובלב כל אדם מועיל וכ"כ המהרי"ט בתשובה מדעתיה דנפשיה משום דאנן סהדי שכוונתו כן אבל לענין כונת המצוה דהתורה האמינה לכל אדם וא"כ אם הוא צווח דלא כיון לשם מצוה ודאי לא מועיל ומעתה גם בנכרי שפיר חיישינן שמא באמת לא כיון לשמה ולכך ל"מ מספק וכבר כתב התה"ד דהך דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד אינו רק ספק והארכתי בזה בתשובה אחת וא"כ לא שייך לומר דהוה דברים שבלב. אמנם נתישבתי בדבר וראיתי דבקידושין דף מ"ט הקשה בש"ס מהך דיקריב דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף דהוה דברים שבלב וקשה אכתי מי ניחא ניהו דלא הוה דברים שבלב היינו משום דבספק אינו נאמן לסתור המעשה אבל אכתי איך ירצה לקרבן דלמא באמת לא גמר בלבו וא"ל דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה דזה אינו דא"כ לא מוכח דדברים שבלב לא הוי דברים וכמו דדחי באמת הש"ס וא"כ משמע דכל דלא הוה דברים כל שבפיו גמר להקנות אף דבאמת לא גמר בלב לא אכפת לן. אך יש לומר דבאמת להס"ד דש"ס שם הוה ס"ל כן אבל לפי המסקנא אין ראיה מיקריב דשם אנן סהדי דנתרצה והוה כמו דברים שבלבו ובלב כל אדם וא"כ עכ"פ זכינו לדין דכאן לא שייך ענין דברים שבלב כלל וכמ"ש ודוק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.