שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (י״ז)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה מיושב היטב דברי הש"ס הא דתני קורין בו רשב"ג היא והדבר תמוה דהא פריך ורשב"ג כתיבה בעי לשמה ומשני דמיירי בגר שחזר לסורו וא"כ מה ראיה לנכרי וכבר תמה בזה המהרש"א ולפמ"ש א"ש דבאמת דוקא רשב"ג לשיטתו דחייש למיעוטא הוא דל"מ סתמא דס"ת דלשמה קאי אבל לדידן שפיר מועיל וכמ"ש ודו"ק היטב ומה שהאריכו מעלתו והגאון מוהר"ץ ומהר"ם טוביש נ"י בהא דאמרו בדף נ"ד כל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובין לשמה אינו שוה כלום והקשו ומטו בה משמיה דגברא רבה השב יעקב דלמה לא ימחוק האזכרות ויחזור ויכתבם לשמה לא זכיתי להבין דל"מ בהך מעשה דר"א דלא היה הס"ת ביד הסופר פשיטא דאסור למחקו דדלמא נכתב לשמה ואסור למחוק ואם כוונתו על הא דאמרו כל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובין לשמה לאו כלום דמשמע גם בידוע שלא נכתב לשמה גם זה ל"ק דעכ"פ לא גרע מחיקה מהעברת קולמוס ובין לרבנן ובין לר"י אסור משום דמחזי כמנומר וא"כ מכ"ש במחיקה דודאי יהי' מחזי כמנומר דמה בשהעביר בקולמוס מחזי כמנומר מכ"ש במחיקה וע"כ לא זכיתי להבין כל הפלפול וגדולה מזו כתב בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמ"ט דלקדור האזכרות ולדבק בדבק אף שאין בו שום איסור מכל מקום הנותן לכתוב לו ס"ת אינו מרוצה בכך ומכ"ש במחיקה גמורה. והנה מה שהאריך מעלתו בהך דר"י דמתיר להעביר קולמוס על השמות וע"כ מוכח מזה כיון דזה מקרי מחיקה וע"כ דמותר למחוק השם שלא נתכוין לקדש וכן חכמים דס"ל דאינו מן המובחר משמע דמותר למחוק והגאון מוהר"ם טאביש נ"י נתעצם בזה דלא שייך מחיקה בדיו ע"ג דיו דדוקא בדיו ע"ג סקרא הוא דהוה מחיקה דהכתב הראשון אזדא ליה ולא בדיו ע"ג דיו ובפרט דכתב ע"ג כתב הכתב השני אינו מועיל כלל רק בנכתב שלא לשמה משום דהוה כתב השני תיקון ועכ"פ לא נחשב הראשון למחיקה ומעלתו האריך כנגדו. הנה באמת הדבר מבואר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכ"ז בהך דכתב אזכרות בזהב דיגנז כתב התשב"ץ הטעם דלא מהני תיקון דהיאך יעשה אם יעביר עליו דיו הא דיו ע"ג סקרא הוה כמוחק ובפרט לפי המסקנא דדוקא בשבת הוא דנחלקו אבל לענין חתימת עדים לא הוה כתב העליון כתב מכ"ש לענין מחיקת השם דהוה כתב התחתון כתב והעליון לא הוה כתב וא"כ הוה מוחק את השם ובלא"ה הוה עכ"פ מנומר כדאמרו בגיטין דף נ"ד וע"ז כ' התשב"ץ דאם נפשך לומר דלא חשיב מחיקת השם דהרי אמרו ולעבור עליה' קולמוס ולקדשו ומשני משום דמחזי כמנומר אלמא דלא חשיב מחיקה ז"א דשם דכתב הראשון הוה שלא לשמה לא אכפת לן במחיקה וע"ז כ' התשב"ץ דאין זה מוכרח מכאן דשאני התם דהוה דיו ע"ג דיו ודיו ע"ג דיו אמרינן דפטור. הנה מבואר כל דבריהם דשאל שאלת מעלתו וכתב ג"כ דדיו ע"ג דיו לא חשיב מוחק. הן אמת דדברי התשב"ץ תמוהים במ"ש ראיה משבת לענין מחיקת השם דיש לחלק דשם לא הועיל הכתב השני ושפיר חשיב מקלקל גמור ולכך פטור משא"כ כאן דהועיל ואם יאמר ג"כ דגם כאן לא הוה מתקן גמור דשמא משקר ובאמת נכתב לשמה שוב קשה על מה שתירץ דלא שייך מחיקה דלא קדוש השם דסוף סוף יקשה היאך מותר לעבור קולמוס דהא הוה מוחק דדלמא נכתב לשמה ול"ח מוחק. אך נראה דהדבר נכון דממנ"פ פריך הש"ס אם אומר אמת שוב מותר למחוק ואם לא אמר אמת שוב לא הוה כתב השני כתב כלל ולא מקרי מוחק אדרבא הכתב השני לא הועיל והכתב הראשון הוה כתב ועדיין יש לעיין דאם משקר והכתב השני לא הועיל שוב הוה כתב השני חציצה ואולי מב"מ אינו חוצץ ודו"ק היטב. ואני תמה על שו"ת תשב"ץ שם במה שהאריך להוכיח דכ"מ דקתני יגנז משמע דאין לו תקנה והביא הך דכתבו עכו"ם יגנז והך דכתב האזכרות בזהב דאין לו תיקון וקשה דע"כ לאו דוקא דהרי יש לו תקנה לקרות ביחיד וכמ"ש בנקודות הכסף סי' רפ"א ואף להט"ז עכ"פ בהך דכתבו בזהב דודאי יהיה ניכר שהרי נכתב בזהב למה יגנז והא יוכל ללמוד מתוכו. שוב ראיתי בנוב"י מהד"ת סי' קפ"א בחלק יו"ד שהרגיש בהך דכתב האזכרות בזהב וכתב דלפירוש הנימוק"י א"ש אבל להתשב"ץ שלא פירש כן קשה וצ"ע:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.