שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ט״ז)

ובזה נראה לפענ"ד לישב קושית התוס' על רש"י שפירש דהס"ס היא שמא כתבו למכור לישראל וע"ז תמהו דר"נ דאמר כתבו עכו"ם יגנז אפילו כתבו למכור לישראל שפירש הטעם דאינו בר קשירה ועיין במהרש"א שפירש כוונתם דאם אמר הטעם משום שאינו בקשירה אלמא שאין טעם אחר ולא מצינו שאינו כותב לשמה ע"ש ולפמ"ש כיון שפירש הטעם משום שאינו בקשירה שוב ליכא ספק שמא למכור לישראל כתבו דהא אינו בקשירה ומ"ד דס"ל דקורין בו הוא משום דלא ס"ל בר קשירה הוא וא"כ אינו סתם מחשבתו לעכו"ם ולכך כשר לקרות בו. איברא דלפ"ז יקשה על הא דתניא קורין בו ומוקי דרשב"ג היא וקשה ניהו דאנן לא קי"ל כר"א וסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם לית ליה והיינו דרוב אומות אינם מינים כדאמרו בחולין דף י"ג אבל עכ"פ מיעוטא איכא וא"כ רשב"ג דחייש למיעוטא למה התיר וניחוש דלמא כוון לשם ע"ז והיא קושיא גדולה לפענ"ד ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הרמב"ן בע"ז דף ל"ו הקשה בשם הקדמוני' דלמה לא נימא בסתם יינם דאסור שמא נסכו לשם ע"ז וכתב דכיון דנסכו מסתמא לא זבניה כדאמרו אם איתא דאקצייה לא הוה מזבין ליה ולפ"ז יש לומר דדוקא אם סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם א"כ הוה כודאי ושוב לא שייך לומר אם איתא דנסכיה לא הוה מזבין ליה דהא בודאי הוה כוונתו לע"ז וא"כ יש לאסור דודאי נכתב לשם ע"ז אבל לחוש למיעוטא בכה"ג הוה מיעוטא דמיעוטא דל"ש ולא חיישינן בזה. איברא דעדיין קשה לפמ"ש הרמב"ן שם דלכך בנגע עכו"ם ביין שלנו אמרינן דטרחי ומזייפי אף דאם איתא לא הוה מזבין וכתב דשאני התם דאדרבא טרחו להנות ע"ז שלהם בשל ישראל ועיין ברמב"ם פי"א ממ"א ה"ה שביאר בהדיא דלכך מגע עכו"ם ביין שלנו אסור משום דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם הרי אף דלא קי"ל כר"א אפ"ה בכה"ג לההנות ע"ז שלהם בשל ישראל אמרינן דטרחו ומזייפי וא"כ ה"ה כאן אדרבא ניחוש דכתבו למכור לישראל וטרחו לכתוב לשם ע"ז שלהם בשל ס"ת שישראל קורין בו. אך נראה דל"ד דממנ"פ אם יודיע דעשה כן שוב לא יקחו ישראל ממנו ולא טרח לזייף ואם לא יודיע מה הועיל בזה הא סתמא לשמה קאי והישראל לא יודע ואף אם יתכוין לשם עכו"ם לא יועיל והס"ת נשאר בקדושתו ובפרט אם כבר עבדו לשמה הרי הקלף כבר מקודש ופשיטא שלא מועיל מחשבת העכו"ם להוציאו מקדושתו. ועכ"פ יש לישב בזה קושית התוס' ד"ה עיבוד דהא כתיבה סתמא לשמה קאי ולפמ"ש באמת בעכו"ם דסתם מחשבתו לעכו"ם ומכ"ש לההנות לישראל ובפרט לרשב"ג בודאי אסור: